Jérémie

1:1 דברי ירמיהו בן-חלקיהו מן-הכהנים אשר בענתות בארץ בנימן

1:2 אשר היה דבר-יהוה אליו בימי יאשיהו בן-אמון מלך יהודה בשלש-עשרה שנה למלכו

1:3 ויהי בימי יהויקים בן-יאשיהו מלך יהודה עד-תם עשתי עשרה שנה לצדקיהו בן-יאשיהו מלך יהודה עד-גלות ירושלם בחדש החמישי

1:4 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

1:5 בטרם אצורך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך נביא לגוים נתתיך

1:6 ואמר אהה אדני יהוה הנה לא-ידעתי דבר כי-נער אנכי

1:7 ויאמר יהוה אלי אל-תאמר נער אנכי כי על-כל-אשר אשלחך תלך ואת כל-אשר אצוך תדבר

1:8 אל-תירא מפניהם כי-אתך אני להצלך נאם-יהוה

1:9 וישלח יהוה את-ידו ויגע על-פי ויאמר יהוה אלי הנה נתתי דברי בפיך

1:10 ראה הפקדתיך היום הזה על-הגוים ועל-הממלכות לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס לבנות ולנטוע

1:11 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר מה-אתה ראה ירמיהו ואמר מקל שקד אני ראה

1:12 ויאמר יהוה אלי היטבת לראות כי-שקד אני על-דברי לעשתו

1:13 ויהי דבר-יהוה אלי שנית לאמר מה אתה ראה ואמר סיר נפוח אני ראה ופניו מפני צפונה

1:14 ויאמר יהוה אלי מצפון תפתח הרעה על כל-ישבי הארץ

1:15 כי הנני קרא לכל-משפחות ממלכות צפונה נאם-יהוה ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלם ועל כל-חומתיה סביב ועל כל-ערי יהודה

1:16 ודברתי משפטי אותם על כל-רעתם אשר עזבוני ויקטרו לאלהים אחרים וישתחוו למעשי ידיהם

1:17 ואתה תאזר מתניך וקמת ודברת אליהם את כל-אשר אנכי אצוך אל-תחת מפניהם פן-אחתך לפניהם

1:18 ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחמות נחשת על-כל-הארץ למלכי יהודה לשריה לכהניה ולעם הארץ

1:19 ונלחמו אליך ולא-יוכלו לך כי-אתך אני נאם-יהוה להצילך

2:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

2:2 הלך וקראת באזני ירושלם לאמר כה אמר יהוה זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה

2:3 קדש ישראל ליהוה ראשית תבואתה כל-אכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם-יהוה

2:4 שמעו דבר-יהוה בית יעקב וכל-משפחות בית ישראל

2:5 כה אמר יהוה מה-מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו

2:6 ולא אמרו איה יהוה המעלה אתנו מארץ מצרים המוליך אתנו במדבר בארץ ערבה ושוחה בארץ ציה וצלמות בארץ לא-עבר בה איש ולא-ישב אדם שם

2:7 ואביא אתכם אל-ארץ הכרמל לאכל פריה וטובה ותבאו ותטמאו את-ארצי ונחלתי שמתם לתועבה

2:8 הכהנים לא אמרו איה יהוה ותפשי התורה לא ידעוני והרעים פשעו בי והנביאים נבאו בבעל ואחרי לא-יועלו הלכו

2:9 לכן עד אריב אתכם נאם-יהוה ואת-בני בניכם אריב

2:10 כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאד וראו הן היתה כזאת

2:11 ההימיר גוי אלהים והמה לא אלהים ועמי המיר כבודו בלוא יועיל

2:12 שמו שמים על-זאת ושערו חרבו מאד נאם-יהוה

2:13 כי-שתים רעות עשה עמי אתי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות בארת נשברים אשר לא-יכלו המים

2:14 העבד ישראל אם-יליד בית הוא מדוע היה לבז

2:15 עליו ישאגו כפרים נתנו קולם וישיתו ארצו לשמה עריו נצתה מבלי ישב

2:16 גם-בני-נף ותחפנס ירעוך קדקד

2:17 הלוא-זאת תעשה-לך עזבך את-יהוה אלהיך בעת מוליכך בדרך

2:18 ועתה מה-לך לדרך מצרים לשתות מי שחור ומה-לך לדרך אשור לשתות מי נהר

2:19 תיסרך רעתך ומשבותיך תוכחך ודעי וראי כי-רע ומר עזבך את-יהוה אלהיך ולא פחדתי אליך נאם-אדני יהוה צבאות

2:20 כי מעולם שברתי עלך נתקתי מוסרתיך ותאמרי לא אעבד כי על-כל-גבעה גבהה ותחת כל-עץ רענן את צעה זנה

2:21 ואנכי נטעתיך שרק כלה זרע אמת ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה

2:22 כי אם-תכבסי בנתר ותרבי-לך ברית נכתם עונך לפני נאם אדני יהוה

2:23 איך תאמרי לא נטמאתי אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגיא דעי מה עשית בכרה קלה משרכת דרכיה

2:24 פרה למד מדבר באות נפשו שאפה רוח תאנתה מי ישיבנה כל-מבקשיה לא ייעפו בחדשה ימצאונה

2:25 מנעי רגלך מיחף וגורנך מצמאה ותאמרי נואש לוא כי-אהבתי זרים ואחריהם אלך

2:26 כבשת גנב כי ימצא כן הבישו בית ישראל המה מלכיהם שריהם וכהניהם ונביאיהם

2:27 אמרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתני כי-פנו אלי ערף ולא פנים ובעת רעתם יאמרו קומה והושיענו

2:28 ואיה אלהיך אשר עשית לך יקומו אם-יושיעוך בעת רעתך כי מספר עריך היו אלהיך יהודה

2:29 למה תריבו אלי כלכם פשעתם בי נאם-יהוה

2:30 לשוא הכיתי את-בניכם מוסר לא לקחו אכלה חרבכם נביאיכם כאריה משחית

2:31 הדור אתם ראו דבר-יהוה המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה מדוע אמרו עמי רדנו לוא-נבוא עוד אליך

2:32 התשכח בתולה עדיה כלה קשריה ועמי שכחוני ימים אין מספר

2:33 מה-תיטבי דרכך לבקש אהבה לכן גם את-הרעות למדתי את-דרכיך

2:34 גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא-במחתרת מצאתים כי על-כל-אלה

2:35 ותאמרי כי נקיתי אך שב אפו ממני הנני נשפט אותך על-אמרך לא חטאתי

2:36 מה-תזלי מאד לשנות את-דרכך גם ממצרים תבושי כאשר-בשת מאשור

2:37 גם מאת זה תצאי וידיך על-ראשך כי-מאס יהוה במבטחיך ולא תצליחי להם

3:1 לאמר הן ישלח איש את-אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש-אחר הישוב אליה עוד הלוא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם-יהוה

3:2 שאי-עיניך על-שפים וראי איפה לא שגלת על-דרכים ישבת להם כערבי במדבר ותחניפי ארץ בזנותיך וברעתך

3:3 וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם

3:4 הלוא מעתה קראתי לי אבי אלוף נערי אתה

3:5 הינטר לעולם אם-ישמר לנצח הנה דברתי ותעשי הרעות ותוכל

3:6 ויאמר יהוה אלי בימי יאשיהו המלך הראית אשר עשתה משבה ישראל הלכה היא על-כל-הר גבה ואל-תחת כל-עץ רענן ותזני-שם

3:7 ואמר אחרי עשותה את-כל-אלה אלי תשוב ולא-שבה ותראה בגודה אחותה יהודה

3:8 וארא כי על-כל-אדות אשר נאפה משבה ישראל שלחתיה ואתן את-ספר כריתתיה אליה ולא יראה בגדה יהודה אחותה ותלך ותזן גם-היא

3:9 והיה מקל זנותה ותחנף את-הארץ ותנאף את-האבן ואת-העץ

3:10 וגם-בכל-זאת לא-שבה אלי בגודה אחותה יהודה בכל-לבה כי אם-בשקר נאם-יהוה

3:11 ויאמר יהוה אלי צדקה נפשה משבה ישראל מבגדה יהודה

3:12 הלך וקראת את-הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משבה ישראל נאם-יהוה לוא-אפיל פני בכם כי-חסיד אני נאם-יהוה לא אטור לעולם

3:13 אך דעי עונך כי ביהוה אלהיך פשעת ותפזרי את-דרכיך לזרים תחת כל-עץ רענן ובקולי לא-שמעתם נאם-יהוה

3:14 שובו בנים שובבים נאם-יהוה כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון

3:15 ונתתי לכם רעים כלבי ורעו אתכם דעה והשכיל

3:16 והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם-יהוה לא-יאמרו עוד ארון ברית-יהוה ולא יעלה על-לב ולא יזכרו-בו ולא יפקדו ולא יעשה עוד

3:17 בעת ההיא יקראו לירושלם כסא יהוה ונקוו אליה כל-הגוים לשם יהוה לירושלם ולא-ילכו עוד אחרי שררות לבם הרע

3:18 בימים ההמה ילכו בית-יהודה על-בית ישראל ויבאו יחדו מארץ צפון על-הארץ אשר הנחלתי את-אבותיכם

3:19 ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן-לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים ואמר אבי תקראו-לי ומאחרי לא תשובו

3:20 אכן בגדה אשה מרעה כן בגדתם בי בית ישראל נאם-יהוה

3:21 קול על-שפיים נשמע בכי תחנוני בני ישראל כי העוו את-דרכם שכחו את-יהוה אלהיהם

3:22 שובו בנים שובבים ארפה משובתיכם הננו אתנו לך כי אתה יהוה אלהינו

3:23 אכן לשקר מגבעות המון הרים אכן ביהוה אלהינו תשועת ישראל

3:24 והבשת אכלה את-יגיע אבותינו מנעורינו את-צאנם ואת-בקרם את-בניהם ואת-בנותיהם

3:25 נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי ליהוה אלהינו חטאנו אנחנו ואבותינו מנעורינו ועד-היום הזה ולא שמענו בקול יהוה אלהינו

4:1 אם-תשוב ישראל נאם-יהוה אלי תשוב ואם-תסיר שקוציך מפני ולא תנוד

4:2 ונשבעת חי-יהוה באמת במשפט ובצדקה והתברכו בו גוים ובו יתהללו

4:3 כי-כה אמר יהוה לאיש יהודה ולירושלם נירו לכם ניר ואל-תזרעו אל-קוצים

4:4 המלו ליהוה והסרו ערלות לבבכם איש יהודה וישבי ירושלם פן-תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם

4:5 הגידו ביהודה ובירושלם השמיעו ואמרו ותקעו שופר בארץ קראו מלאו ואמרו האספו ונבואה אל-ערי המבצר

4:6 שאו-נס ציונה העיזו אל-תעמדו כי רעה אנכי מביא מצפון ושבר גדול

4:7 עלה אריה מסבכו ומשחית גוים נסע יצא ממקמו לשום ארצך לשמה עריך תצינה מאין יושב

4:8 על-זאת חגרו שקים ספדו והילילו כי לא-שב חרון אף-יהוה ממנו

4:9 והיה ביום-ההוא נאם-יהוה יאבד לב-המלך ולב השרים ונשמו הכהנים והנביאים יתמהו

4:10 ואמר אהה אדני יהוה אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד-הנפש

4:11 בעת ההיא יאמר לעם-הזה ולירושלם רוח צח שפיים במדבר דרך בת-עמי לוא לזרות ולוא להבר

4:12 רוח מלא מאלה יבוא לי עתה גם-אני אדבר משפטים אותם

4:13 הנה כעננים יעלה וכסופה מרכבותיו קלו מנשרים סוסיו אוי לנו כי שדדנו

4:14 כבסי מרעה לבך ירושלם למען תושעי עד-מתי תלין בקרבך מחשבות אונך

4:15 כי קול מגיד מדן ומשמיע און מהר אפרים

4:16 הזכירו לגוים הנה השמיעו על-ירושלם נצרים באים מארץ המרחק ויתנו על-ערי יהודה קולם

4:17 כשמרי שדי היו עליה מסביב כי-אתי מרתה נאם-יהוה

4:18 דרכך ומעלליך עשו אלה לך זאת רעתך כי מר כי נגע עד-לבך

4:19 מעי מעי אחולה קירות לבי המה-לי לבי לא אחריש כי קול שופר שמעתי נפשי תרועת מלחמה

4:20 שבר על-שבר נקרא כי שדדה כל-הארץ פתאם שדדו אהלי רגע יריעתי

4:21 עד-מתי אראה-נס אשמעה קול שופר

4:22 כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו

4:23 ראיתי את-הארץ והנה-תהו ובהו ואל-השמים ואין אורם

4:24 ראיתי ההרים והנה רעשים וכל-הגבעות התקלקלו

4:25 ראיתי והנה אין האדם וכל-עוף השמים נדדו

4:26 ראיתי והנה הכרמל המדבר וכל-עריו נתצו מפני יהוה מפני חרון אפו

4:27 כי-כה אמר יהוה שממה תהיה כל-הארץ וכלה לא אעשה

4:28 על-זאת תאבל הארץ וקדרו השמים ממעל על כי-דברתי זמתי ולא נחמתי ולא-אשוב ממנה

4:29 מקול פרש ורמה קשת ברחת כל-העיר באו בעבים ובכפים עלו כל-העיר עזובה ואין-יושב בהן איש

4:30 ואתי שדוד מה-תעשי כי-תלבשי שני כי-תעדי עדי-זהב כי-תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו-בך עגבים נפשך יבקשו

4:31 כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת-ציון תתיפח תפרש כפיה אוי-נא לי כי-עיפה נפשי להרגים

5:1 שוטטו בחוצות ירושלם וראו-נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם-תמצאו איש אם-יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה

5:2 ואם חי-יהוה יאמרו לכן לשקר ישבעו

5:3 יהוה עיניך הלוא לאמונה הכיתה אתם ולא-חלו כליתם מאנו קחת מוסר חזקו פניהם מסלע מאנו לשוב

5:4 ואני אמרתי אך-דלים הם נואלו כי לא ידעו דרך יהוה משפט אלהיהם

5:5 אלכה-לי אל-הגדלים ואדברה אותם כי המה ידעו דרך יהוה משפט אלהיהם אך המה יחדו שברו על נתקו מוסרות

5:6 על-כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם נמר שקד על-עריהם כל-היוצא מהנה יטרף כי רבו פשעיהם עצמו משבותיהם

5:7 אי לזאת אסלוח-לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים ואשבע אותם וינאפו ובית זונה יתגדדו

5:8 סוסים מיזנים משכים היו איש אל-אשת רעהו יצהלו

5:9 העל-אלה לוא-אפקד נאם-יהוה ואם בגוי אשר-כזה לא תתנקם נפשי

5:10 עלו בשרותיה ושחתו וכלה אל-תעשו הסירו נטישותיה כי לוא ליהוה המה

5:11 כי בגוד בגדו בי בית ישראל ובית יהודה נאם-יהוה

5:12 כחשו ביהוה ויאמרו לא-הוא ולא-תבוא עלינו רעה וחרב ורעב לוא נראה

5:13 והנביאים יהיו לרוח והדבר אין בהם כה יעשה להם

5:14 לכן כה-אמר יהוה אלהי צבאות יען דברכם את-הדבר הזה הנני נתן דברי בפיך לאש והעם הזה עצים ואכלתם

5:15 הנני מביא עליכם גוי ממרחק בית ישראל נאם-יהוה גוי איתן הוא גוי מעולם הוא גוי לא-תדע לשנו ולא תשמע מה-ידבר

5:16 אשפתו כקבר פתוח כלם גבורים

5:17 ואכל קצירך ולחמך יאכלו בניך ובנותיך יאכל צאנך ובקרך יאכל גפנך ותאנתך ירשש ערי מבצריך אשר אתה בוטח בהנה בחרב

5:18 וגם בימים ההמה נאם-יהוה לא-אעשה אתכם כלה

5:19 והיה כי תאמרו תחת מה עשה יהוה אלהינו לנו את-כל-אלה ואמרת אליהם כאשר עזבתם אותי ותעבדו אלהי נכר בארצכם כן תעבדו זרים בארץ לא לכם

5:20 הגידו זאת בבית יעקב והשמיעוה ביהודה לאמר

5:21 שמעו-נא זאת עם סכל ואין לב עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו

5:22 האותי לא-תיראו נאם-יהוה אם מפני לא תחילו אשר-שמתי חול גבול לים חק-עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו

5:23 ולעם הזה היה לב סורר ומורה סרו וילכו

5:24 ולא-אמרו בלבבם נירא נא את-יהוה אלהינו הנתן גשם וירה ומלקוש בעתו שבעות חקות קציר ישמר-לנו

5:25 עונותיכם הטו-אלה וחטאותיכם מנעו הטוב מכם

5:26 כי-נמצאו בעמי רשעים ישור כשך יקושים הציבו משחית אנשים ילכדו

5:27 ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה על-כן גדלו ויעשירו

5:28 שמנו עשתו גם עברו דברי-רע דין לא-דנו דין יתום ויצליחו ומשפט אביונים לא שפטו

5:29 העל-אלה לא-אפקד נאם-יהוה אם בגוי אשר-כזה לא תתנקם נפשי

5:30 שמה ושערורה נהיתה בארץ

5:31 הנביאים נבאו-בשקר והכהנים ירדו על-ידיהם ועמי אהבו כן ומה-תעשו לאחריתה

6:1 העזו בני בנימן מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל-בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול

6:2 הנוה והמענגה דמיתי בת-ציון

6:3 אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את-ידו

6:4 קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי-פנה היום כי ינטו צללי-ערב

6:5 קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה

6:6 כי כה אמר יהוה צבאות כרתו עצה ושפכו על-ירושלם סללה היא העיר הפקד כלה עשק בקרבה

6:7 כהקיר בור מימיה כן הקרה רעתה חמס ושד ישמע בה על-פני תמיד חלי ומכה

6:8 הוסרי ירושלם פן-תקע נפשי ממך פן-אשימך שממה ארץ לוא נושבה

6:9 כה אמר יהוה צבאות עולל יעוללו כגפן שארית ישראל השב ידך כבוצר על-סלסלות

6:10 על-מי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב הנה דבר-יהוה היה להם לחרפה לא יחפצו-בו

6:11 ואת חמת יהוה מלאתי נלאיתי הכיל שפך על-עולל בחוץ ועל סוד בחורים יחדו כי-גם-איש עם-אשה ילכדו זקן עם-מלא ימים

6:12 ונסבו בתיהם לאחרים שדות ונשים יחדו כי-אטה את-ידי על-ישבי הארץ נאם-יהוה

6:13 כי מקטנם ועד-גדולם כלו בוצע בצע ומנביא ועד-כהן כלו עשה שקר

6:14 וירפאו את-שבר עמי על-נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום

6:15 הבישו כי תועבה עשו גם-בוש לא-יבושו גם-הכלים לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת-פקדתים יכשלו אמר יהוה

6:16 כה אמר יהוה עמדו על-דרכים וראו ושאלו לנתבות עולם אי-זה דרך הטוב ולכו-בה ומצאו מרגוע לנפשכם ויאמרו לא נלך

6:17 והקמתי עליכם צפים הקשיבו לקול שופר ויאמרו לא נקשיב

6:18 לכן שמעו הגוים ודעי עדה את-אשר-בם

6:19 שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל-העם הזה פרי מחשבותם כי על-דברי לא הקשיבו ותורתי וימאסו-בה

6:20 למה-זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עלותיכם לא לרצון וזבחיכם לא-ערבו לי

6:21 לכן כה אמר יהוה הנני נתן אל-העם הזה מכשלים וכשלו בם אבות ובנים יחדו שכן ורעו יאבדו

6:22 כה אמר יהוה הנה עם בא מארץ צפון וגוי גדול יעור מירכתי-ארץ

6:23 קשת וכידון יחזיקו אכזרי הוא ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל-סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת-ציון

6:24 שמענו את-שמעו רפו ידינו צרה החזיקתנו חיל כיולדה

6:25 אל-תצאי השדה ובדרך אל-תלכי כי חרב לאיב מגור מסביב

6:26 בת-עמי חגרי-שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאם יבא השדד עלינו

6:27 בחון נתתיך בעמי מבצר ותדע ובחנת את-דרכם

6:28 כלם סרי סוררים הלכי רכיל נחשת וברזל כלם משחיתים המה

6:29 נחר מפח מאשתם עפרת לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו

6:30 כסף נמאס קראו להם כי-מאס יהוה בהם

7:1 הדבר אשר היה אל-ירמיהו מאת יהוה לאמר

7:2 עמד בשער בית יהוה וקראת שם את-הדבר הזה ואמרת שמעו דבר-יהוה כל-יהודה הבאים בשערים האלה להשתחות ליהוה

7:3 כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל היטיבו דרכיכם ומעלליכם ואשכנה אתכם במקום הזה

7:4 אל-תבטחו לכם אל-דברי השקר לאמר היכל יהוה היכל יהוה היכל יהוה המה

7:5 כי אם-היטיב תיטיבו את-דרכיכם ואת-מעלליכם אם-עשו תעשו משפט בין איש ובין רעהו

7:6 גר יתום ואלמנה לא תעשקו ודם נקי אל-תשפכו במקום הזה ואחרי אלהים אחרים לא תלכו לרע לכם

7:7 ושכנתי אתכם במקום הזה בארץ אשר נתתי לאבותיכם למן-עולם ועד-עולם

7:8 הנה אתם בטחים לכם על-דברי השקר לבלתי הועיל

7:9 הגנב רצח ונאף והשבע לשקר וקטר לבעל והלך אחרי אלהים אחרים אשר לא-ידעתם

7:10 ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא-שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל-התועבות האלה

7:11 המערת פרצים היה הבית הזה אשר-נקרא-שמי עליו בעיניכם גם אנכי הנה ראיתי נאם-יהוה

7:12 כי לכו-נא אל-מקומי אשר בשילו אשר שכנתי שמי שם בראשונה וראו את אשר-עשיתי לו מפני רעת עמי ישראל

7:13 ועתה יען עשותכם את-כל-המעשים האלה נאם-יהוה ואדבר אליכם השכם ודבר ולא שמעתם ואקרא אתכם ולא עניתם

7:14 ועשיתי לבית אשר נקרא-שמי עליו אשר אתם בטחים בו ולמקום אשר-נתתי לכם ולאבותיכם כאשר עשיתי לשלו

7:15 והשלכתי אתכם מעל פני כאשר השלכתי את-כל-אחיכם את כל-זרע אפרים

7:16 ואתה אל-תתפלל בעד-העם הזה ואל-תשא בעדם רנה ותפלה ואל-תפגע-בי כי-אינני שמע אתך

7:17 האינך ראה מה המה עשים בערי יהודה ובחצות ירושלם

7:18 הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את-האש והנשים לשות בצק לעשות כונים למלכת השמים והסך נסכים לאלהים אחרים למען הכעסני

7:19 האתי הם מכעסים נאם-יהוה הלוא אתם למען בשת פניהם

7:20 לכן כה-אמר אדני יהוה הנה אפי וחמתי נתכת אל-המקום הזה על-האדם ועל-הבהמה ועל-עץ השדה ועל-פרי האדמה ובערה ולא תכבה

7:21 כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עלותיכם ספו על-זבחיכם ואכלו בשר

7:22 כי לא-דברתי את-אבותיכם ולא צויתים ביום הוציא אותם מארץ מצרים על-דברי עולה וזבח

7:23 כי אם-את-הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו-לי לעם והלכתם בכל-הדרך אשר אצוה אתכם למען ייטב לכם

7:24 ולא שמעו ולא-הטו את-אזנם וילכו במעצות בשררות לבם הרע ויהיו לאחור ולא לפנים

7:25 למן-היום אשר יצאו אבותיכם מארץ מצרים עד היום הזה ואשלח אליכם את-כל-עבדי הנביאים יום השכם ושלח

7:26 ולוא שמעו אלי ולא הטו את-אזנם ויקשו את-ערפם הרעו מאבותם

7:27 ודברת אליהם את-כל-הדברים האלה ולא ישמעו אליך וקראת אליהם ולא יענוכה

7:28 ואמרת אליהם זה הגוי אשר לוא-שמעו בקול יהוה אלהיו ולא לקחו מוסר אבדה האמונה ונכרתה מפיהם

7:29 גזי נזרך והשליכי ושאי על-שפים קינה כי מאס יהוה ויטש את-דור עברתו

7:30 כי-עשו בני-יהודה הרע בעיני נאום-יהוה שמו שקוציהם בבית אשר-נקרא-שמי עליו לטמאו

7:31 ובנו במות התפת אשר בגיא בן-הנם לשרף את-בניהם ואת-בנתיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על-לבי

7:32 לכן הנה-ימים באים נאם-יהוה ולא-יאמר עוד התפת וגיא בן-הנם כי אם-גיא ההרגה וקברו בתפת מאין מקום

7:33 והיתה נבלת העם הזה למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ ואין מחריד

7:34 והשבתי מערי יהודה ומחצות ירושלם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה כי לחרבה תהיה הארץ

8:1 בעת ההיא נאם-יהוה ויציאו את-עצמות מלכי-יהודה ואת-עצמות-שריו ואת-עצמות הכהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי-ירושלם מקבריהם

8:2 ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם לא יאספו ולא יקברו לדמן על-פני האדמה יהיו

8:3 ונבחר מות מחיים לכל השארית הנשארים מן-המשפחה הרעה הזאת בכל-המקמות הנשארים אשר הדחתים שם נאם יהוה צבאות

8:4 ואמרת אליהם כה אמר יהוה היפלו ולא יקומו אם-ישוב ולא ישוב

8:5 מדוע שובבה העם הזה ירושלם משבה נצחת החזיקו בתרמית מאנו לשוב

8:6 הקשבתי ואשמע לוא-כן ידברו אין איש נחם על-רעתו לאמר מה עשיתי כלה שב במרצותם כסוס שוטף במלחמה

8:7 גם-חסידה בשמים ידעה מועדיה ותר וסוס ועגור שמרו את-עת באנה ועמי לא ידעו את משפט יהוה

8:8 איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת יהוה אתנו אכן הנה לשקר עשה עט שקר ספרים

8:9 הבישו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר-יהוה מאסו וחכמת-מה להם

8:10 לכן אתן את-נשיהם לאחרים שדותיהם ליורשים כי מקטן ועד-גדול כלה בצע בצע מנביא ועד-כהן כלה עשה שקר

8:11 וירפו את-שבר בת-עמי על-נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום

8:12 הבשו כי תועבה עשו גם-בוש לא-יבשו והכלם לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת פקדתם יכשלו אמר יהוה

8:13 אסף אסיפם נאם-יהוה אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה והעלה נבל ואתן להם יעברום

8:14 על-מה אנחנו ישבים האספו ונבוא אל-ערי המבצר ונדמה-שם כי יהוה אלהינו הדמנו וישקנו מי-ראש כי חטאנו ליהוה

8:15 קוה לשלום ואין טוב לעת מרפה והנה בעתה

8:16 מדן נשמע נחרת סוסיו מקול מצהלות אביריו רעשה כל-הארץ ויבואו ויאכלו ארץ ומלואה עיר וישבי בה

8:17 כי הנני משלח בכם נחשים צפענים אשר אין-להם לחש ונשכו אתכם נאם-יהוה

8:18 מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי

8:19 הנה-קול שועת בת-עמי מארץ מרחקים היהוה אין בציון אם-מלכה אין בה מדוע הכעסוני בפסליהם בהבלי נכר

8:20 עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לוא נושענו

8:21 על-שבר בת-עמי השברתי קדרתי שמה החזקתני

8:22 הצרי אין בגלעד אם-רפא אין שם כי מדוע לא עלתה ארכת בת-עמי

8:23 מי-יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת-עמי

9:1 מי-יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את-עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בגדים

9:2 וידרכו את-לשונם קשתם שקר ולא לאמונה גברו בארץ כי מרעה אל-רעה יצאו ואתי לא-ידעו נאם-יהוה

9:3 איש מרעהו השמרו ועל-כל-אח אל-תבטחו כי כל-אח עקוב יעקב וכל-רע רכיל יהלך

9:4 ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר-שקר העוה נלאו

9:5 שבתך בתוך מרמה במרמה מאנו דעת-אותי נאם-יהוה

9:6 לכן כה אמר יהוה צבאות הנני צורפם ובחנתים כי-איך אעשה מפני בת-עמי

9:7 חץ שוחט לשונם מרמה דבר בפיו שלום את-רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו

9:8 העל-אלה לא-אפקד-בם נאם-יהוה אם בגוי אשר-כזה לא תתנקם נפשי

9:9 על-ההרים אשא בכי ונהי ועל-נאות מדבר קינה כי נצתו מבלי-איש עבר ולא שמעו קול מקנה מעוף השמים ועד-בהמה נדדו הלכו

9:10 ונתתי את-ירושלם לגלים מעון תנים ואת-ערי יהודה אתן שממה מבלי יושב

9:11 מי-האיש החכם ויבן את-זאת ואשר דבר פי-יהוה אליו ויגדה על-מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עבר

9:12 ויאמר יהוה על-עזבם את-תורתי אשר נתתי לפניהם ולא-שמעו בקולי ולא-הלכו בה

9:13 וילכו אחרי שררות לבם ואחרי הבעלים אשר למדום אבותם

9:14 לכן כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני מאכילם את-העם הזה לענה והשקיתים מי-ראש

9:15 והפצותים בגוים אשר לא ידעו המה ואבותם ושלחתי אחריהם את-החרב עד כלותי אותם

9:16 כה אמר יהוה צבאות התבוננו וקראו למקוננות ותבואינה ואל-החכמות שלחו ותבואנה

9:17 ותמהרנה ותשנה עלינו נהי ותרדנה עינינו דמעה ועפעפינו יזלו-מים

9:18 כי קול נהי נשמע מציון איך שדדנו בשנו מאד כי-עזבנו ארץ כי השליכו משכנותינו

9:19 כי-שמענה נשים דבר-יהוה ותקח אזנכם דבר-פיו ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה

9:20 כי-עלה מות בחלונינו בא בארמנותינו להכרית עולל מחוץ בחורים מרחבות

9:21 דבר כה נאם-יהוה ונפלה נבלת האדם כדמן על-פני השדה וכעמיר מאחרי הקצר ואין מאסף

9:22 כה אמר יהוה אל-יתהלל חכם בחכמתו ואל-יתהלל הגבור בגבורתו אל-יתהלל עשיר בעשרו

9:23 כי אם-בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי כי אני יהוה עשה חסד משפט וצדקה בארץ כי-באלה חפצתי נאם-יהוה

9:24 הנה ימים באים נאם-יהוה ופקדתי על-כל-מול בערלה

9:25 על-מצרים ועל-יהודה ועל-אדום ועל-בני עמון ועל-מואב ועל כל-קצוצי פאה הישבים במדבר כי כל-הגוים ערלים וכל-בית ישראל ערלי-לב

10:1 שמעו את-הדבר אשר דבר יהוה עליכם בית ישראל

10:2 כה אמר יהוה אל-דרך הגוים אל-תלמדו ומאתות השמים אל-תחתו כי-יחתו הגוים מהמה

10:3 כי-חקות העמים הבל הוא כי-עץ מיער כרתו מעשה ידי-חרש במעצד

10:4 בכסף ובזהב ייפהו במסמרות ובמקבות יחזקום ולוא יפיק

10:5 כתמר מקשה המה ולא ידברו נשוא ינשוא כי לא יצעדו אל-תיראו מהם כי-לא ירעו וגם-היטיב אין אותם

10:6 מאין כמוך יהוה גדול אתה וגדול שמך בגבורה

10:7 מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל-חכמי הגוים ובכל-מלכותם מאין כמוך

10:8 ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא

10:9 כסף מרקע מתרשיש יובא וזהב מאופז מעשה חרש וידי צורף תכלת וארגמן לבושם מעשה חכמים כלם

10:10 ויהוה אלהים אמת הוא-אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא-יכלו גוים זעמו

10:11 כדנה תאמרון להום אלהיא די-שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן-תחות שמיא אלה

10:12 עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים

10:13 לקול תתו המון מים בשמים ויעלה נשאים מקצה ארץ ברקים למטר עשה ויוצא רוח מאצרתיו

10:14 נבער כל-אדם מדעת הביש כל-צורף מפסל כי שקר נסכו ולא-רוח בם

10:15 הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו

10:16 לא-כאלה חלק יעקב כי-יוצר הכל הוא וישראל שבט נחלתו יהוה צבאות שמו

10:17 אספי מארץ כנעתך ישבתי במצור

10:18 כי-כה אמר יהוה הנני קולע את-יושבי הארץ בפעם הזאת והצרותי להם למען ימצאו

10:19 אוי לי על-שברי נחלה מכתי ואני אמרתי אך זה חלי ואשאנו

10:20 אהלי שדד וכל-מיתרי נתקו בני יצאני ואינם אין-נטה עוד אהלי ומקים יריעותי

10:21 כי נבערו הרעים ואת-יהוה לא דרשו על-כן לא השכילו וכל-מרעיתם נפוצה

10:22 קול שמועה הנה באה ורעש גדול מארץ צפון לשום את-ערי יהודה שממה מעון תנים

10:23 ידעתי יהוה כי לא לאדם דרכו לא-לאיש הלך והכין את-צעדו

10:24 יסרני יהוה אך-במשפט אל-באפך פן-תמעטני

10:25 שפך חמתך על-הגוים אשר לא-ידעוך ועל משפחות אשר בשמך לא קראו כי-אכלו את-יעקב ואכלהו ויכלהו ואת-נוהו השמו

11:1 הדבר אשר היה אל-ירמיהו מאת יהוה לאמר

11:2 שמעו את-דברי הברית הזאת ודברתם אל-איש יהודה ועל-ישבי ירושלם

11:3 ואמרת אליהם כה-אמר יהוה אלהי ישראל ארור האיש אשר לא ישמע את-דברי הברית הזאת

11:4 אשר צויתי את-אבותיכם ביום הוציאי-אותם מארץ-מצרים מכור הברזל לאמר שמעו בקולי ועשיתם אותם ככל אשר-אצוה אתכם והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים

11:5 למען הקים את-השבועה אשר-נשבעתי לאבותיכם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש כיום הזה ואען ואמר אמן יהוה

11:6 ויאמר יהוה אלי קרא את-כל-הדברים האלה בערי יהודה ובחצות ירושלם לאמר שמעו את-דברי הברית הזאת ועשיתם אותם

11:7 כי העד העדתי באבותיכם ביום העלותי אותם מארץ מצרים ועד-היום הזה השכם והעד לאמר שמעו בקולי

11:8 ולא שמעו ולא-הטו את-אזנם וילכו איש בשרירות לבם הרע ואביא עליהם את-כל-דברי הברית-הזאת אשר-צויתי לעשות ולא עשו

11:9 ויאמר יהוה אלי נמצא-קשר באיש יהודה ובישבי ירושלם

11:10 שבו על-עונת אבותם הראשנים אשר מאנו לשמוע את-דברי והמה הלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם הפרו בית-ישראל ובית יהודה את-בריתי אשר כרתי את-אבותם

11:11 לכן כה אמר יהוה הנני מביא אליהם רעה אשר לא-יוכלו לצאת ממנה וזעקו אלי ולא אשמע אליהם

11:12 והלכו ערי יהודה וישבי ירושלם וזעקו אל-האלהים אשר הם מקטרים להם והושע לא-יושיעו להם בעת רעתם

11:13 כי מספר עריך היו אלהיך יהודה ומספר חצות ירושלם שמתם מזבחות לבשת מזבחות לקטר לבעל

11:14 ואתה אל-תתפלל בעד-העם הזה ואל-תשא בעדם רנה ותפלה כי אינני שמע בעת קראם אלי בעד רעתם

11:15 מה לידידי בביתי עשותה המזמתה הרבים ובשר-קדש יעברו מעליך כי רעתכי אז תעלזי

11:16 זית רענן יפה פרי-תאר קרא יהוה שמך לקול המולה גדלה הצית אש עליה ורעו דליותיו

11:17 ויהוה צבאות הנוטע אותך דבר עליך רעה בגלל רעת בית-ישראל ובית יהודה אשר עשו להם להכעסני לקטר לבעל

11:18 ויהוה הודיעני ואדעה אז הראיתני מעלליהם

11:19 ואני ככבש אלוף יובל לטבוח ולא-ידעתי כי-עלי חשבו מחשבות נשחיתה עץ בלחמו ונכרתנו מארץ חיים ושמו לא-יזכר עוד

11:20 ויהוה צבאות שפט צדק בחן כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את-ריבי

11:21 לכן כה-אמר יהוה על-אנשי ענתות המבקשים את-נפשך לאמר לא תנבא בשם יהוה ולא תמות בידנו

11:22 לכן כה אמר יהוה צבאות הנני פקד עליהם הבחורים ימתו בחרב בניהם ובנותיהם ימתו ברעב

11:23 ושארית לא תהיה להם כי-אביא רעה אל-אנשי ענתות שנת פקדתם

12:1 צדיק אתה יהוה כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל-בגדי בגד

12:2 נטעתם גם-שרשו ילכו גם-עשו פרי קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם

12:3 ואתה יהוה ידעתני תראני ובחנת לבי אתך התקם כצאן לטבחה והקדשם ליום הרגה

12:4 עד-מתי תאבל הארץ ועשב כל-השדה ייבש מרעת ישבי-בה ספתה בהמות ועוף כי אמרו לא יראה את-אחריתנו

12:5 כי את-רגלים רצתה וילאוך ואיך תתחרה את-הסוסים ובארץ שלום אתה בוטח ואיך תעשה בגאון הירדן

12:6 כי גם-אחיך ובית-אביך גם-המה בגדו בך גם-המה קראו אחריך מלא אל-תאמן בם כי-ידברו אליך טובות

12:7 עזבתי את-ביתי נטשתי את-נחלתי נתתי את-ידדות נפשי בכף איביה

12:8 היתה-לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על-כן שנאתיה

12:9 העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה לכו אספו כל-חית השדה התיו לאכלה

12:10 רעים רבים שחתו כרמי בססו את-חלקתי נתנו את-חלקת חמדתי למדבר שממה

12:11 שמה לשממה אבלה עלי שממה נשמה כל-הארץ כי אין איש שם על-לב

12:12 על-כל-שפים במדבר באו שדדים כי חרב ליהוה אכלה מקצה-ארץ ועד-קצה הארץ אין שלום לכל-בשר

12:13 זרעו חטים וקצים קצרו נחלו לא יועלו ובשו מתבואתיכם מחרון אף-יהוה

12:14 כה אמר יהוה על-כל-שכני הרעים הנגעים בנחלה אשר-הנחלתי את-עמי את-ישראל הנני נתשם מעל אדמתם ואת-בית יהודה אתוש מתוכם

12:15 והיה אחרי נתשי אותם אשוב ורחמתים והשבתים איש לנחלתו ואיש לארצו

12:16 והיה אם-למד ילמדו את-דרכי עמי להשבע בשמי חי-יהוה כאשר למדו את-עמי להשבע בבעל ונבנו בתוך עמי

12:17 ואם לא ישמעו ונתשתי את-הגוי ההוא נתוש ואבד נאם-יהוה

13:1 כה-אמר יהוה אלי הלוך וקנית לך אזור פשתים ושמתו על-מתניך ובמים לא תבאהו

13:2 ואקנה את-האזור כדבר יהוה ואשם על-מתני

13:3 ויהי דבר-יהוה אלי שנית לאמר

13:4 קח את-האזור אשר קנית אשר על-מתניך וקום לך פרתה וטמנהו שם בנקיק הסלע

13:5 ואלך ואטמנהו בפרת כאשר צוה יהוה אותי

13:6 ויהי מקץ ימים רבים ויאמר יהוה אלי קום לך פרתה וקח משם את-האזור אשר צויתיך לטמנו-שם

13:7 ואלך פרתה ואחפר ואקח את-האזור מן-המקום אשר-טמנתיו שמה והנה נשחת האזור לא יצלח לכל

13:8 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

13:9 כה אמר יהוה ככה אשחית את-גאון יהודה ואת-גאון ירושלם הרב

13:10 העם הזה הרע המאנים לשמוע את-דברי ההלכים בשררות לבם וילכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ויהי כאזור הזה אשר לא-יצלח לכל

13:11 כי כאשר ידבק האזור אל-מתני-איש כן הדבקתי אלי את-כל-בית ישראל ואת-כל-בית יהודה נאם-יהוה להיות לי לעם ולשם ולתהלה ולתפארת ולא שמעו

13:12 ואמרת אליהם את-הדבר הזה כה-אמר יהוה אלהי ישראל כל-נבל ימלא יין ואמרו אליך הידע לא נדע כי כל-נבל ימלא יין

13:13 ואמרת אליהם כה-אמר יהוה הנני ממלא את-כל-ישבי הארץ הזאת ואת-המלכים הישבים לדוד על-כסאו ואת-הכהנים ואת-הנביאים ואת כל-ישבי ירושלם שכרון

13:14 ונפצתים איש אל-אחיו והאבות והבנים יחדו נאם-יהוה לא-אחמול ולא-אחוס ולא ארחם מהשחיתם

13:15 שמעו והאזינו אל-תגבהו כי יהוה דבר

13:16 תנו ליהוה אלהיכם כבוד בטרם יחשך ובטרם יתנגפו רגליכם על-הרי נשף וקויתם לאור ושמה לצלמות ישית לערפל

13:17 ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה-נפשי מפני גוה ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר יהוה

13:18 אמר למלך ולגבירה השפילו שבו כי ירד מראשותיכם עטרת תפארתכם

13:19 ערי הנגב סגרו ואין פתח הגלת יהודה כלה הגלת שלומים

13:20 שאי עיניכם וראי הבאים מצפון איה העדר נתן-לך צאן תפארתך

13:21 מה-תאמרי כי-יפקד עליך ואת למדת אתם עליך אלפים לראש הלוא חבלים יאחזוך כמו אשת לדה

13:22 וכי תאמרי בלבבך מדוע קראני אלה ברב עונך נגלו שוליך נחמסו עקביך

13:23 היהפך כושי עורו ונמר חברברתיו גם-אתם תוכלו להיטיב למדי הרע

13:24 ואפיצם כקש-עובר לרוח מדבר

13:25 זה גורלך מנת-מדיך מאתי נאם-יהוה אשר שכחת אותי ותבטחי בשקר

13:26 וגם-אני חשפתי שוליך על-פניך ונראה קלונך

13:27 נאפיך ומצהלותיך זמת זנותך על-גבעות בשדה ראיתי שקוציך אוי לך ירושלם לא תטהרי אחרי מתי עד

14:1 אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיהו על-דברי הבצרות

14:2 אבלה יהודה ושעריה אמללו קדרו לארץ וצוחת ירושלם עלתה

14:3 ואדריהם שלחו צעוריהם למים באו על-גבים לא-מצאו מים שבו כליהם ריקם בשו והכלמו וחפו ראשם

14:4 בעבור האדמה חתה כי לא-היה גשם בארץ בשו אכרים חפו ראשם

14:5 כי גם-אילת בשדה ילדה ועזוב כי לא-היה דשא

14:6 ופראים עמדו על-שפים שאפו רוח כתנים כלו עיניהם כי-אין עשב

14:7 אם-עונינו ענו בנו יהוה עשה למען שמך כי-רבו משובתינו לך חטאנו

14:8 מקוה ישראל מושיעו בעת צרה למה תהיה כגר בארץ וכארח נטה ללון

14:9 למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא-יוכל להושיע ואתה בקרבנו יהוה ושמך עלינו נקרא אל-תנחנו

14:10 כה-אמר יהוה לעם הזה כן אהבו לנוע רגליהם לא חשכו ויהוה לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאתם

14:11 ויאמר יהוה אלי אל-תתפלל בעד-העם הזה לטובה

14:12 כי יצמו אינני שמע אל-רנתם וכי יעלו עלה ומנחה אינני רצם כי בחרב וברעב ובדבר אנכי מכלה אותם

14:13 ואמר אהה אדני יהוה הנה הנבאים אמרים להם לא-תראו חרב ורעב לא-יהיה לכם כי-שלום אמת אתן לכם במקום הזה

14:14 ויאמר יהוה אלי שקר הנבאים נבאים בשמי לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם חזון שקר וקסם ואלול ותרמות לבם המה מתנבאים לכם

14:15 לכן כה-אמר יהוה על-הנבאים הנבאים בשמי ואני לא-שלחתים והמה אמרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת בחרב וברעב יתמו הנבאים ההמה

14:16 והעם אשר-המה נבאים להם יהיו משלכים בחצות ירושלם מפני הרעב והחרב ואין מקבר להמה המה נשיהם ובניהם ובנתיהם ושפכתי עליהם את-רעתם

14:17 ואמרת אליהם את-הדבר הזה תרדנה עיני דמעה לילה ויומם ואל-תדמינה כי שבר גדול נשברה בתולת בת-עמי מכה נחלה מאד

14:18 אם-יצאתי השדה והנה חללי-חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב כי-גם-נביא גם-כהן סחרו אל-ארץ ולא ידעו

14:19 המאס מאסת את-יהודה אם-בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא קוה לשלום ואין טוב ולעת מרפא והנה בעתה

14:20 ידענו יהוה רשענו עון אבותינו כי חטאנו לך

14:21 אל-תנאץ למען שמך אל-תנבל כסא כבודך זכר אל-תפר בריתך אתנו

14:22 היש בהבלי הגוים מגשמים ואם-השמים יתנו רבבים הלא אתה-הוא יהוה אלהינו ונקוה-לך כי-אתה עשית את-כל-אלה

15:1 ויאמר יהוה אלי אם-יעמד משה ושמואל לפני אין נפשי אל-העם הזה שלח מעל-פני ויצאו

15:2 והיה כי-יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה-אמר יהוה אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי

15:3 ופקדתי עליהם ארבע משפחות נאם-יהוה את-החרב להרג ואת-הכלבים לסחב ואת-עוף השמים ואת-בהמת הארץ לאכל ולהשחית

15:4 ונתתים לזועה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן-יחזקיהו מלך יהודה על אשר-עשה בירושלם

15:5 כי מי-יחמל עליך ירושלם ומי ינוד לך ומי יסור לשאל לשלם לך

15:6 את נטשת אתי נאם-יהוה אחור תלכי ואט את-ידי עליך ואשחיתך נלאיתי הנחם

15:7 ואזרם במזרה בשערי הארץ שכלתי אבדתי את-עמי מדרכיהם לוא-שבו

15:8 עצמו-לי אלמנתו מחול ימים הבאתי להם על-אם בחור שדד בצהרים הפלתי עליה פתאם עיר ובהלות

15:9 אמללה ילדת השבעה נפחה נפשה באה שמשה בעד יומם בושה וחפרה ושאריתם לחרב אתן לפני איביהם נאם-יהוה

15:10 אוי-לי אמי כי ילדתני איש ריב ואיש מדון לכל-הארץ לא-נשיתי ולא-נשו-בי כלה מקללוני

15:11 אמר יהוה אם-לא שרותך לטוב אם-לוא הפגעתי בך בעת-רעה ובעת צרה את-האיב

15:12 הירע ברזל ברזל מצפון ונחשת

15:13 חילך ואוצרותיך לבז אתן לא במחיר ובכל-חטאותיך ובכל-גבוליך

15:14 והעברתי את-איביך בארץ לא ידעת כי-אש קדחה באפי עליכם תוקד

15:15 אתה ידעת יהוה זכרני ופקדני והנקם לי מרדפי אל-לארך אפך תקחני דע שאתי עליך חרפה

15:16 נמצאו דבריך ואכלם ויהי דבריך לי לששון ולשמחת לבבי כי-נקרא שמך עלי יהוה אלהי צבאות

15:17 לא-ישבתי בסוד-משחקים ואעלז מפני ידך בדד ישבתי כי-זעם מלאתני

15:18 למה היה כאבי נצח ומכתי אנושה מאנה הרפא היו תהיה לי כמו אכזב מים לא נאמנו

15:19 לכן כה-אמר יהוה אם-תשוב ואשיבך לפני תעמד ואם-תוציא יקר מזולל כפי תהיה ישבו המה אליך ואתה לא-תשוב אליהם

15:20 ונתתיך לעם הזה לחומת נחשת בצורה ונלחמו אליך ולא-יוכלו לך כי-אתך אני להושיעך ולהצילך נאם-יהוה

15:21 והצלתיך מיד רעים ופדתיך מכף ערצים

16:1 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

16:2 לא-תקח לך אשה ולא-יהיו לך בנים ובנות במקום הזה

16:3 כי-כה אמר יהוה על-הבנים ועל-הבנות הילודים במקום הזה ועל-אמתם הילדות אותם ועל-אבותם המולדים אותם בארץ הזאת

16:4 ממותי תחלאים ימתו לא יספדו ולא יקברו לדמן על-פני האדמה יהיו ובחרב וברעב יכלו והיתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ

16:5 כי-כה אמר יהוה אל-תבוא בית מרזח ואל-תלך לספוד ואל-תנד להם כי-אספתי את-שלומי מאת העם-הזה נאם-יהוה את-החסד ואת-הרחמים

16:6 ומתו גדלים וקטנים בארץ הזאת לא יקברו ולא-יספדו להם ולא יתגדד ולא יקרח להם

16:7 ולא-יפרסו להם על-אבל לנחמו על-מת ולא-ישקו אותם כוס תנחומים על-אביו ועל-אמו

16:8 ובית-משתה לא-תבוא לשבת אותם לאכל ולשתות

16:9 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני משבית מן-המקום הזה לעיניכם ובימיכם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה

16:10 והיה כי תגיד לעם הזה את כל-הדברים האלה ואמרו אליך על-מה דבר יהוה עלינו את כל-הרעה הגדולה הזאת ומה עוננו ומה חטאתנו אשר חטאנו ליהוה אלהינו

16:11 ואמרת אליהם על אשר-עזבו אבותיכם אותי נאם-יהוה וילכו אחרי אלהים אחרים ויעבדום וישתחוו להם ואתי עזבו ואת-תורתי לא שמרו

16:12 ואתם הרעתם לעשות מאבותיכם והנכם הלכים איש אחרי שררות לבו-הרע לבלתי שמע אלי

16:13 והטלתי אתכם מעל הארץ הזאת על-הארץ אשר לא ידעתם אתם ואבותיכם ועבדתם-שם את-אלהים אחרים יומם ולילה אשר לא-אתן לכם חנינה

16:14 לכן הנה-ימים באים נאם-יהוה ולא-יאמר עוד חי-יהוה אשר העלה את-בני ישראל מארץ מצרים

16:15 כי אם-חי-יהוה אשר העלה את-בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה והשבתים על-אדמתם אשר נתתי לאבותם

16:16 הנני שלח לדוגים רבים נאם-יהוה ודיגום ואחרי-כן אשלח לרבים צידים וצדום מעל כל-הר ומעל כל-גבעה ומנקיקי הסלעים

16:17 כי עיני על-כל-דרכיהם לא נסתרו מלפני ולא-נצפן עונם מנגד עיני

16:18 ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם על חללם את-ארצי בנבלת שקוציהם ותועבותיהם מלאו את-נחלתי

16:19 יהוה עזי ומעזי ומנוסי ביום צרה אליך גוים יבאו מאפסי-ארץ ויאמרו אך-שקר נחלו אבותינו הבל ואין-בם מועיל

16:20 היעשה-לו אדם אלהים והמה לא אלהים

16:21 לכן הנני מודיעם בפעם הזאת אודיעם את-ידי ואת-גבורתי וידעו כי-שמי יהוה

17:1 חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפרן שמיר חרושה על-לוח לבם ולקרנות מזבחותיכם

17:2 כזכר בניהם מזבחותם ואשריהם על-עץ רענן על גבעות הגבהות

17:3 הררי בשדה חילך כל-אוצרותיך לבז אתן במתיך בחטאת בכל-גבוליך

17:4 ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך והעבדתיך את-איביך בארץ אשר לא-ידעת כי-אש קדחתם באפי עד-עולם תוקד

17:5 כה אמר יהוה ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן-יהוה יסור לבו

17:6 והיה כערער בערבה ולא יראה כי-יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב

17:7 ברוך הגבר אשר יבטח ביהוה והיה יהוה מבטחו

17:8 והיה כעץ שתול על-מים ועל-יובל ישלח שרשיו ולא ירא כי-יבא חם והיה עלהו רענן ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי

17:9 עקב הלב מכל ואנש הוא מי ידענו

17:10 אני יהוה חקר לב בחן כליות ולתת לאיש כדרכו כפרי מעלליו

17:11 קרא דגר ולא ילד עשה עשר ולא במשפט בחצי ימו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל

17:12 כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו

17:13 מקוה ישראל יהוה כל-עזביך יבשו יסורי בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים-חיים את-יהוה

17:14 רפאני יהוה וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה

17:15 הנה-המה אמרים אלי איה דבר-יהוה יבוא נא

17:16 ואני לא-אצתי מרעה אחריך ויום אנוש לא התאויתי אתה ידעת מוצא שפתי נכח פניך היה

17:17 אל-תהיה-לי למחתה מחסי-אתה ביום רעה

17:18 יבשו רדפי ואל-אבשה אני יחתו המה ואל-אחתה אני הביא עליהם יום רעה ומשנה שברון שברם

17:19 כה-אמר יהוה אלי הלך ועמדת בשער בני-עם אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו ובכל שערי ירושלם

17:20 ואמרת אליהם שמעו דבר-יהוה מלכי יהודה וכל-יהודה וכל ישבי ירושלם הבאים בשערים האלה

17:21 כה אמר יהוה השמרו בנפשותיכם ואל-תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלם

17:22 ולא-תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל-מלאכה לא תעשו וקדשתם את-יום השבת כאשר צויתי את-אבותיכם

17:23 ולא שמעו ולא הטו את-אזנם ויקשו את-ערפם לבלתי שומע ולבלתי קחת מוסר

17:24 והיה אם-שמע תשמעון אלי נאם-יהוה לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את-יום השבת לבלתי עשות-בה כל-מלאכה

17:25 ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים ישבים על-כסא דוד רכבים ברכב ובסוסים המה ושריהם איש יהודה וישבי ירושלם וישבה העיר-הזאת לעולם

17:26 ובאו מערי-יהודה ומסביבות ירושלם ומארץ בנימן ומן-השפלה ומן-ההר ומן-הנגב מבאים עולה וזבח ומנחה ולבונה ומבאי תודה בית יהוה

17:27 ואם-לא תשמעו אלי לקדש את-יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלם ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה

18:1 הדבר אשר היה אל-ירמיהו מאת יהוה לאמר

18:2 קום וירדת בית היוצר ושמה אשמיעך את-דברי

18:3 וארד בית היוצר והנהו עשה מלאכה על-האבנים

18:4 ונשחת הכלי אשר הוא עשה בחמר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות

18:5 ויהי דבר-יהוה אלי לאמור

18:6 הכיוצר הזה לא-אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם-יהוה הנה כחמר ביד היוצר כן-אתם בידי בית ישראל

18:7 רגע אדבר על-גוי ועל-ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד

18:8 ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על-הרעה אשר חשבתי לעשות לו

18:9 ורגע אדבר על-גוי ועל-ממלכה לבנת ולנטע

18:10 ועשה הרעה בעיני לבלתי שמע בקולי ונחמתי על-הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו

18:11 ועתה אמר-נא אל-איש-יהודה ועל-יושבי ירושלם לאמר כה אמר יהוה הנה אנכי יוצר עליכם רעה וחשב עליכם מחשבה שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם

18:12 ואמרו נואש כי-אחרי מחשבותינו נלך ואיש שררות לבו-הרע נעשה

18:13 לכן כה אמר יהוה שאלו-נא בגוים מי שמע כאלה שעררת עשתה מאד בתולת ישראל

18:14 היעזב מצור שדי שלג לבנון אם-ינתשו מים זרים קרים נוזלים

18:15 כי-שכחני עמי לשוא יקטרו ויכשלום בדרכיהם שבילי עולם ללכת נתיבות דרך לא סלולה

18:16 לשום ארצם לשמה שרוקת עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו

18:17 כרוח-קדים אפיצם לפני אויב ערף ולא-פנים אראם ביום אידם

18:18 ויאמרו לכו ונחשבה על-ירמיהו מחשבות כי לא-תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודבר מנביא לכו ונכהו בלשון ואל-נקשיבה אל-כל-דבריו

18:19 הקשיבה יהוה אלי ושמע לקול יריבי

18:20 הישלם תחת-טובה רעה כי-כרו שוחה לנפשי זכר עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את-חמתך מהם

18:21 לכן תן את-בניהם לרעב והגרם על-ידי-חרב ותהינה נשיהם שכלות ואלמנות ואנשיהם יהיו הרגי מות בחוריהם מכי-חרב במלחמה

18:22 תשמע זעקה מבתיהם כי-תביא עליהם גדוד פתאם כי-כרו שיחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי

18:23 ואתה יהוה ידעת את-כל-עצתם עלי למות אל-תכפר על-עונם וחטאתם מלפניך אל-תמחי והיו מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם

19:1 כה אמר יהוה הלוך וקנית בקבק יוצר חרש ומזקני העם ומזקני הכהנים

19:2 ויצאת אל-גיא בן-הנם אשר פתח שער החרסות וקראת שם את-הדברים אשר-אדבר אליך

19:3 ואמרת שמעו דבר-יהוה מלכי יהודה וישבי ירושלם כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני מביא רעה על-המקום הזה אשר כל-שמעה תצלנה אזניו

19:4 יען אשר עזבני וינכרו את-המקום הזה ויקטרו-בו לאלהים אחרים אשר לא-ידעום המה ואבותיהם ומלכי יהודה ומלאו את-המקום הזה דם נקים

19:5 ובנו את-במות הבעל לשרף את-בניהם באש עלות לבעל אשר לא-צויתי ולא דברתי ולא עלתה על-לבי

19:6 לכן הנה-ימים באים נאם-יהוה ולא-יקרא למקום הזה עוד התפת וגיא בן-הנם כי אם-גיא ההרגה

19:7 ובקתי את-עצת יהודה וירושלם במקום הזה והפלתים בחרב לפני איביהם וביד מבקשי נפשם ונתתי את-נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ

19:8 ושמתי את-העיר הזאת לשמה ולשרקה כל עבר עליה ישם וישרק על-כל-מכתה

19:9 והאכלתים את-בשר בניהם ואת בשר בנתיהם ואיש בשר-רעהו יאכלו במצור ובמצוק אשר יציקו להם איביהם ומבקשי נפשם

19:10 ושברת הבקבק לעיני האנשים ההלכים אותך

19:11 ואמרת אליהם כה-אמר יהוה צבאות ככה אשבר את-העם הזה ואת-העיר הזאת כאשר ישבר את-כלי היוצר אשר לא-יוכל להרפה עוד ובתפת יקברו מאין מקום לקבור

19:12 כן-אעשה למקום הזה נאם-יהוה וליושביו ולתת את-העיר הזאת כתפת

19:13 והיו בתי ירושלם ובתי מלכי יהודה כמקום התפת הטמאים לכל הבתים אשר קטרו על-גגתיהם לכל צבא השמים והסך נסכים לאלהים אחרים

19:14 ויבא ירמיהו מהתפת אשר שלחו יהוה שם להנבא ויעמד בחצר בית-יהוה ויאמר אל-כל-העם

19:15 כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני מבי אל-העיר הזאת ועל-כל-עריה את כל-הרעה אשר דברתי עליה כי הקשו את-ערפם לבלתי שמוע את-דברי

20:1 וישמע פשחור בן-אמר הכהן והוא-פקיד נגיד בבית יהוה את-ירמיהו נבא את-הדברים האלה

20:2 ויכה פשחור את ירמיהו הנביא ויתן אתו על-המהפכת אשר בשער בנימן העליון אשר בבית יהוה

20:3 ויהי ממחרת ויצא פשחור את-ירמיהו מן-המהפכת ויאמר אליו ירמיהו לא פשחור קרא יהוה שמך כי אם-מגור מסביב

20:4 כי כה אמר יהוה הנני נתנך למגור לך ולכל-אהביך ונפלו בחרב איביהם ועיניך ראות ואת-כל-יהודה אתן ביד מלך-בבל והגלם בבלה והכם בחרב

20:5 ונתתי את-כל-חסן העיר הזאת ואת-כל-יגיעה ואת-כל-יקרה ואת כל-אוצרות מלכי יהודה אתן ביד איביהם ובזזום ולקחום והביאום בבלה

20:6 ואתה פשחור וכל ישבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר אתה וכל-אהביך אשר-נבאת להם בשקר

20:7 פתיתני יהוה ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל-היום כלה לעג לי

20:8 כי-מדי אדבר אזעק חמס ושד אקרא כי-היה דבר-יהוה לי לחרפה ולקלס כל-היום

20:9 ואמרתי לא-אזכרנו ולא-אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל

20:10 כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב הגידו ונגידנו כל אנוש שלומי שמרי צלעי אולי יפתה ונוכלה לו ונקחה נקמתנו ממנו

20:11 ויהוה אותי כגבור עריץ על-כן רדפי יכשלו ולא יכלו בשו מאד כי-לא השכילו כלמת עולם לא תשכח

20:12 ויהוה צבאות בחן צדיק ראה כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את-ריבי

20:13 שירו ליהוה הללו את-יהוה כי הציל את-נפש אביון מיד מרעים

20:14 ארור היום אשר ילדתי בו יום אשר-ילדתני אמי אל-יהי ברוך

20:15 ארור האיש אשר בשר את-אבי לאמר ילד-לך בן זכר שמח שמחהו

20:16 והיה האיש ההוא כערים אשר-הפך יהוה ולא נחם ושמע זעקה בבקר ותרועה בעת צהרים

20:17 אשר לא-מותתני מרחם ותהי-לי אמי קברי ורחמה הרת עולם

20:18 למה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון ויכלו בבשת ימי

21:1 הדבר אשר-היה אל-ירמיהו מאת יהוה בשלח אליו המלך צדקיהו את-פשחור בן-מלכיה ואת-צפניה בן-מעשיה הכהן לאמר

21:2 דרש-נא בעדנו את-יהוה כי נבוכדראצר מלך-בבל נלחם עלינו אולי יעשה יהוה אותנו ככל-נפלאתיו ויעלה מעלינו

21:3 ויאמר ירמיהו אליהם כה תאמרן אל-צדקיהו

21:4 כה-אמר יהוה אלהי ישראל הנני מסב את-כלי המלחמה אשר בידכם אשר אתם נלחמים בם את-מלך בבל ואת-הכשדים הצרים עליכם מחוץ לחומה ואספתי אותם אל-תוך העיר הזאת

21:5 ונלחמתי אני אתכם ביד נטויה ובזרוע חזקה ובאף ובחמה ובקצף גדול

21:6 והכיתי את-יושבי העיר הזאת ואת-האדם ואת-הבהמה בדבר גדול ימתו

21:7 ואחרי-כן נאם-יהוה אתן את-צדקיהו מלך-יהודה ואת-עבדיו ואת-העם ואת-הנשארים בעיר הזאת מן-הדבר מן-החרב ומן-הרעב ביד נבוכדראצר מלך-בבל וביד איביהם וביד מבקשי נפשם והכם לפי-חרב לא-יחוס עליהם ולא יחמל ולא ירחם

21:8 ואל-העם הזה תאמר כה אמר יהוה הנני נתן לפניכם את-דרך החיים ואת-דרך המות

21:9 הישב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר והיוצא ונפל על-הכשדים הצרים עליכם יחיה והיתה-לו נפשו לשלל

21:10 כי שמתי פני בעיר הזאת לרעה ולא לטובה נאם-יהוה ביד-מלך בבל תנתן ושרפה באש

21:11 ולבית מלך יהודה שמעו דבר-יהוה

21:12 בית דוד כה אמר יהוה דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק פן-תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליהם

21:13 הנני אליך ישבת העמק צור המישר נאם-יהוה האמרים מי-יחת עלינו ומי יבוא במעונותינו

21:14 ופקדתי עליכם כפרי מעלליכם נאם-יהוה והצתי אש ביערה ואכלה כל-סביביה

22:1 כה אמר יהוה רד בית-מלך יהודה ודברת שם את-הדבר הזה

22:2 ואמרת שמע דבר-יהוה מלך יהודה הישב על-כסא דוד אתה ועבדיך ועמך הבאים בשערים האלה

22:3 כה אמר יהוה עשו משפט וצדקה והצילו גזול מיד עשוק וגר יתום ואלמנה אל-תנו אל-תחמסו ודם נקי אל-תשפכו במקום הזה

22:4 כי אם-עשו תעשו את-הדבר הזה ובאו בשערי הבית הזה מלכים ישבים לדוד על-כסאו רכבים ברכב ובסוסים הוא ועבדו ועמו

22:5 ואם לא תשמעו את-הדברים האלה בי נשבעתי נאם-יהוה כי-לחרבה יהיה הבית הזה

22:6 כי-כה אמר יהוה על-בית מלך יהודה גלעד אתה לי ראש הלבנון אם-לא אשיתך מדבר ערים לא נושבה

22:7 וקדשתי עליך משחתים איש וכליו וכרתו מבחר ארזיך והפילו על-האש

22:8 ועברו גוים רבים על העיר הזאת ואמרו איש אל-רעהו על-מה עשה יהוה ככה לעיר הגדולה הזאת

22:9 ואמרו על אשר עזבו את-ברית יהוה אלהיהם וישתחוו לאלהים אחרים ויעבדום

22:10 אל-תבכו למת ואל-תנדו לו בכו בכו להלך כי לא ישוב עוד וראה את-ארץ מולדתו

22:11 כי כה אמר-יהוה אל-שלם בן-יאשיהו מלך יהודה המלך תחת יאשיהו אביו אשר יצא מן-המקום הזה לא-ישוב שם עוד

22:12 כי במקום אשר-הגלו אתו שם ימות ואת-הארץ הזאת לא-יראה עוד

22:13 הוי בנה ביתו בלא-צדק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבד חנם ופעלו לא יתן-לו

22:14 האמר אבנה-לי בית מדות ועליות מרוחים וקרע לו חלוני וספון בארז ומשוח בששר

22:15 התמלך כי אתה מתחרה בארז אביך הלוא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו

22:16 דן דין-עני ואביון אז טוב הלוא-היא הדעת אתי נאם-יהוה

22:17 כי אין עיניך ולבך כי אם-על-בצעך ועל דם-הנקי לשפוך ועל-העשק ועל-המרוצה לעשות

22:18 לכן כה-אמר יהוה אל-יהויקים בן-יאשיהו מלך יהודה לא-יספדו לו הוי אחי והוי אחות לא-יספדו לו הוי אדון והוי הדה

22:19 קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם

22:20 עלי הלבנון וצעקי ובבשן תני קולך וצעקי מעברים כי נשברו כל-מאהביך

22:21 דברתי אליך בשלותיך אמרת לא אשמע זה דרכך מנעוריך כי לא-שמעת בקולי

22:22 כל-רעיך תרעה-רוח ומאהביך בשבי ילכו כי אז תבשי ונכלמת מכל רעתך

22:23 ישבתי בלבנון מקננתי בארזים מה-נחנת בבא-לך חבלים חיל כילדה

22:24 חי-אני נאם-יהוה כי אם-יהיה כניהו בן-יהויקים מלך יהודה חותם על-יד ימיני כי משם אתקנך

22:25 ונתתיך ביד מבקשי נפשך וביד אשר-אתה יגור מפניהם וביד נבוכדראצר מלך-בבל וביד הכשדים

22:26 והטלתי אתך ואת-אמך אשר ילדתך על הארץ אחרת אשר לא-ילדתם שם ושם תמותו

22:27 ועל-הארץ אשר-הם מנשאים את-נפשם לשוב שם שמה לא ישובו

22:28 העצב נבזה נפוץ האיש הזה כניהו אם-כלי אין חפץ בו מדוע הוטלו הוא וזרעו והשלכו על-הארץ אשר לא-ידעו

22:29 ארץ ארץ ארץ שמעי דבר-יהוה

22:30 כה אמר יהוה כתבו את-האיש הזה ערירי גבר לא-יצלח בימיו כי לא יצלח מזרעו איש ישב על-כסא דוד ומשל עוד ביהודה

23:1 הוי רעים מאבדים ומפצים את-צאן מרעיתי נאם-יהוה

23:2 לכן כה-אמר יהוה אלהי ישראל על-הרעים הרעים את-עמי אתם הפצתם את-צאני ותדחום ולא פקדתם אתם הנני פקד עליכם את-רע מעלליכם נאם-יהוה

23:3 ואני אקבץ את-שארית צאני מכל הארצות אשר-הדחתי אתם שם והשבתי אתהן על-נוהן ופרו ורבו

23:4 והקמתי עליהם רעים ורעום ולא-ייראו עוד ולא-יחתו ולא יפקדו נאם-יהוה

23:5 הנה ימים באים נאם-יהוה והקמתי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ

23:6 בימיו תושע יהודה וישראל ישכן לבטח וזה-שמו אשר-יקראו יהוה צדקנו

23:7 לכן הנה-ימים באים נאם-יהוה ולא-יאמרו עוד חי-יהוה אשר העלה את-בני ישראל מארץ מצרים

23:8 כי אם-חי-יהוה אשר העלה ואשר הביא את-זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על-אדמתם

23:9 לנבאים נשבר לבי בקרבי רחפו כל-עצמותי הייתי כאיש שכור וכגבר עברו יין מפני יהוה ומפני דברי קדשו

23:10 כי מנאפים מלאה הארץ כי-מפני אלה אבלה הארץ יבשו נאות מדבר ותהי מרוצתם רעה וגבורתם לא-כן

23:11 כי-גם-נביא גם-כהן חנפו גם-בביתי מצאתי רעתם נאם-יהוה

23:12 לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה כי-אביא עליהם רעה שנת פקדתם נאם-יהוה

23:13 ובנביאי שמרון ראיתי תפלה הנבאו בבעל ויתעו את-עמי את-ישראל

23:14 ובנבאי ירושלם ראיתי שערורה נאוף והלך בשקר וחזקו ידי מרעים לבלתי-שבו איש מרעתו היו-לי כלם כסדם וישביה כעמרה

23:15 לכן כה-אמר יהוה צבאות על-הנבאים הנני מאכיל אותם לענה והשקתים מי-ראש כי מאת נביאי ירושלם יצאה חנפה לכל-הארץ

23:16 כה-אמר יהוה צבאות אל-תשמעו על-דברי הנבאים הנבאים לכם מהבלים המה אתכם חזון לבם ידברו לא מפי יהוה

23:17 אמרים אמור למנאצי דבר יהוה שלום יהיה לכם וכל הלך בשררות לבו אמרו לא-תבוא עליכם רעה

23:18 כי מי עמד בסוד יהוה וירא וישמע את-דברו מי-הקשיב דברי וישמע

23:19 הנה סערת יהוה חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול

23:20 לא ישוב אף-יהוה עד-עשתו ועד-הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בה בינה

23:21 לא-שלחתי את-הנבאים והם רצו לא-דברתי אליהם והם נבאו

23:22 ואם-עמדו בסודי וישמעו דברי את-עמי וישבום מדרכם הרע ומרע מעלליהם

23:23 האלהי מקרב אני נאם-יהוה ולא אלהי מרחק

23:24 אם-יסתר איש במסתרים ואני לא-אראנו נאם-יהוה הלוא את-השמים ואת-הארץ אני מלא נאם-יהוה

23:25 שמעתי את אשר-אמרו הנבאים הנבאים בשמי שקר לאמר חלמתי חלמתי

23:26 עד-מתי היש בלב הנבאים נבאי השקר ונביאי תרמת לבם

23:27 החשבים להשכיח את-עמי שמי בחלומתם אשר יספרו איש לרעהו כאשר שכחו אבותם את-שמי בבעל

23:28 הנביא אשר-אתו חלום יספר חלום ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת מה-לתבן את-הבר נאם-יהוה

23:29 הלוא כה דברי כאש נאם-יהוה וכפטיש יפצץ סלע

23:30 לכן הנני על-הנבאים נאם-יהוה מגנבי דברי איש מאת רעהו

23:31 הנני על-הנביאם נאם-יהוה הלקחים לשונם וינאמו נאם

23:32 הנני על-נבאי חלמות שקר נאם-יהוה ויספרום ויתעו את-עמי בשקריהם ובפחזותם ואנכי לא-שלחתים ולא צויתים והועיל לא-יועילו לעם-הזה נאם-יהוה

23:33 וכי-ישאלך העם הזה או-הנביא או-כהן לאמר מה-משא יהוה ואמרת אליהם את-מה-משא ונטשתי אתכם נאם-יהוה

23:34 והנביא והכהן והעם אשר יאמר משא יהוה ופקדתי על-האיש ההוא ועל-ביתו

23:35 כה תאמרו איש על-רעהו ואיש אל-אחיו מה-ענה יהוה ומה-דבר יהוה

23:36 ומשא יהוה לא תזכרו-עוד כי המשא יהיה לאיש דברו והפכתם את-דברי אלהים חיים יהוה צבאות אלהינו

23:37 כה תאמר אל-הנביא מה-ענך יהוה ומה-דבר יהוה

23:38 ואם-משא יהוה תאמרו לכן כה אמר יהוה יען אמרכם את-הדבר הזה משא יהוה ואשלח אליכם לאמר לא תאמרו משא יהוה

23:39 לכן הנני ונשיתי אתכם נשא ונטשתי אתכם ואת-העיר אשר נתתי לכם ולאבותיכם מעל פני

23:40 ונתתי עליכם חרפת עולם וכלמות עולם אשר לא תשכח

24:1 הראני יהוה והנה שני דודאי תאנים מועדים לפני היכל יהוה אחרי הגלות נבוכדראצר מלך-בבל את-יכניהו בן-יהויקים מלך-יהודה ואת-שרי יהודה ואת-החרש ואת-המסגר מירושלם ויבאם בבל

24:2 הדוד אחד תאנים טבות מאד כתאני הבכרות והדוד אחד תאנים רעות מאד אשר לא-תאכלנה מרע

24:3 ויאמר יהוה אלי מה-אתה ראה ירמיהו ואמר תאנים התאנים הטבות טבות מאד והרעות רעות מאד אשר לא-תאכלנה מרע

24:4 ויהי דבר-יהוה אלי לאמר

24:5 כה-אמר יהוה אלהי ישראל כתאנים הטבות האלה כן-אכיר את-גלות יהודה אשר שלחתי מן-המקום הזה ארץ כשדים לטובה

24:6 ושמתי עיני עליהם לטובה והשבתים על-הארץ הזאת ובניתים ולא אהרס ונטעתים ולא אתוש

24:7 ונתתי להם לב לדעת אתי כי אני יהוה והיו-לי לעם ואנכי אהיה להם לאלהים כי-ישבו אלי בכל-לבם

24:8 וכתאנים הרעות אשר לא-תאכלנה מרע כי-כה אמר יהוה כן אתן את-צדקיהו מלך-יהודה ואת-שריו ואת שארית ירושלם הנשארים בארץ הזאת והישבים בארץ מצרים

24:9 ונתתים לזועה לרעה לכל ממלכות הארץ לחרפה ולמשל לשנינה ולקללה בכל-המקמות אשר-אדיחם שם

24:10 ושלחתי בם את-החרב את-הרעב ואת-הדבר עד-תמם מעל האדמה אשר-נתתי להם ולאבותיהם

25:1 הדבר אשר-היה על-ירמיהו על-כל-עם יהודה בשנה הרבעית ליהויקים בן-יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשנית לנבוכדראצר מלך בבל

25:2 אשר דבר ירמיהו הנביא על-כל-עם יהודה ואל כל-ישבי ירושלם לאמר

25:3 מן-שלש עשרה שנה ליאשיהו בן-אמון מלך יהודה ועד היום הזה זה שלש ועשרים שנה היה דבר-יהוה אלי ואדבר אליכם אשכים ודבר ולא שמעתם

25:4 ושלח יהוה אליכם את-כל-עבדיו הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם ולא-הטיתם את-אזנכם לשמע

25:5 לאמר שובו-נא איש מדרכו הרעה ומרע מעלליכם ושבו על-האדמה אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם למן-עולם ועד-עולם

25:6 ואל-תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ולא-תכעיסו אותי במעשה ידיכם ולא ארע לכם

25:7 ולא-שמעתם אלי נאם-יהוה למען הכעסוני במעשה ידיכם לרע לכם

25:8 לכן כה אמר יהוה צבאות יען אשר לא-שמעתם את-דברי

25:9 הנני שלח ולקחתי את-כל-משפחות צפון נאם-יהוה ואל-נבוכדראצר מלך-בבל עבדי והבאתים על-הארץ הזאת ועל-ישביה ועל כל-הגוים האלה סביב והחרמתים ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבות עולם

25:10 והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחים ואור נר

25:11 והיתה כל-הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגוים האלה את-מלך בבל שבעים שנה

25:12 והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על-מלך-בבל ועל-הגוי ההוא נאם-יהוה את-עונם ועל-ארץ כשדים ושמתי אתו לשממות עולם

25:13 והבאיתי על-הארץ ההיא את-כל-דברי אשר-דברתי עליה את כל-הכתוב בספר הזה אשר-נבא ירמיהו על-כל-הגוים

25:14 כי עבדו-בם גם-המה גוים רבים ומלכים גדולים ושלמתי להם כפעלם וכמעשה ידיהם

25:15 כי כה אמר יהוה אלהי ישראל אלי קח את-כוס היין החמה הזאת מידי והשקיתה אתו את-כל-הגוים אשר אנכי שלח אותך אליהם

25:16 ושתו והתגעשו והתהללו מפני החרב אשר אנכי שלח בינתם

25:17 ואקח את-הכוס מיד יהוה ואשקה את-כל-הגוים אשר-שלחני יהוה אליהם

25:18 את-ירושלם ואת-ערי יהודה ואת-מלכיה את-שריה לתת אתם לחרבה לשמה לשרקה ולקללה כיום הזה

25:19 את-פרעה מלך-מצרים ואת-עבדיו ואת-שריו ואת-כל-עמו

25:20 ואת כל-הערב ואת כל-מלכי ארץ העוץ ואת כל-מלכי ארץ פלשתים ואת-אשקלון ואת-עזה ואת-עקרון ואת שארית אשדוד

25:21 את-אדום ואת-מואב ואת-בני עמון

25:22 ואת כל-מלכי-צר ואת כל-מלכי צידון ואת מלכי האי אשר בעבר הים

25:23 ואת-דדן ואת-תימא ואת-בוז ואת כל-קצוצי פאה

25:24 ואת כל-מלכי ערב ואת כל-מלכי הערב השכנים במדבר

25:25 ואת כל-מלכי זמרי ואת כל-מלכי עילם ואת כל-מלכי מדי

25:26 ואת כל-מלכי הצפון הקרבים והרחקים איש אל-אחיו ואת כל-הממלכות הארץ אשר על-פני האדמה ומלך ששך ישתה אחריהם

25:27 ואמרת אליהם כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו מפני החרב אשר אנכי שלח ביניכם

25:28 והיה כי ימאנו לקחת-הכוס מידך לשתות ואמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות שתו תשתו

25:29 כי הנה בעיר אשר נקרא-שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו כי חרב אני קרא על-כל-ישבי הארץ נאם יהוה צבאות

25:30 ואתה תנבא אליהם את כל-הדברים האלה ואמרת אליהם יהוה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על-נוהו הידד כדרכים יענה אל כל-ישבי הארץ

25:31 בא שאון עד-קצה הארץ כי ריב ליהוה בגוים נשפט הוא לכל-בשר הרשעים נתנם לחרב נאם-יהוה

25:32 כה אמר יהוה צבאות הנה רעה יצאת מגוי אל-גוי וסער גדול יעור מירכתי-ארץ

25:33 והיו חללי יהוה ביום ההוא מקצה הארץ ועד-קצה הארץ לא יספדו ולא יאספו ולא יקברו לדמן על-פני האדמה יהיו

25:34 הילילו הרעים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן כי-מלאו ימיכם לטבוח ותפוצותיכם ונפלתם ככלי חמדה

25:35 ואבד מנוס מן-הרעים ופליטה מאדירי הצאן

25:36 קול צעקת הרעים ויללת אדירי הצאן כי-שדד יהוה את-מרעיתם

25:37 ונדמו נאות השלום מפני חרון אף-יהוה

25:38 עזב ככפיר סכו כי-היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו

26:1 בראשית ממלכות יהויקים בן-יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה מאת יהוה לאמר

26:2 כה אמר יהוה עמד בחצר בית-יהוה ודברת על-כל-ערי יהודה הבאים להשתחות בית-יהוה את כל-הדברים אשר צויתיך לדבר אליהם אל-תגרע דבר

26:3 אולי ישמעו וישבו איש מדרכו הרעה ונחמתי אל-הרעה אשר אנכי חשב לעשות להם מפני רע מעלליהם

26:4 ואמרת אליהם כה אמר יהוה אם-לא תשמעו אלי ללכת בתורתי אשר נתתי לפניכם

26:5 לשמע על-דברי עבדי הנבאים אשר אנכי שלח אליכם והשכם ושלח ולא שמעתם

26:6 ונתתי את-הבית הזה כשלה ואת-העיר הזאתה אתן לקללה לכל גויי הארץ

26:7 וישמעו הכהנים והנבאים וכל-העם את-ירמיהו מדבר את-הדברים האלה בבית יהוה

26:8 ויהי ככלות ירמיהו לדבר את כל-אשר-צוה יהוה לדבר אל-כל-העם ויתפשו אתו הכהנים והנבאים וכל-העם לאמר מות תמות

26:9 מדוע נבית בשם-יהוה לאמר כשלו יהיה הבית הזה והעיר הזאת תחרב מאין יושב ויקהל כל-העם אל-ירמיהו בבית יהוה

26:10 וישמעו שרי יהודה את הדברים האלה ויעלו מבית-המלך בית יהוה וישבו בפתח שער-יהוה החדש

26:11 ויאמרו הכהנים והנבאים אל-השרים ואל-כל-העם לאמר משפט-מות לאיש הזה כי נבא אל-העיר הזאת כאשר שמעתם באזניכם

26:12 ויאמר ירמיהו אל-כל-השרים ואל-כל-העם לאמר יהוה שלחני להנבא אל-הבית הזה ואל-העיר הזאת את כל-הדברים אשר שמעתם

26:13 ועתה היטיבו דרכיכם ומעלליכם ושמעו בקול יהוה אלהיכם וינחם יהוה אל-הרעה אשר דבר עליכם

26:14 ואני הנני בידכם עשו-לי כטוב וכישר בעיניכם

26:15 אך ידע תדעו כי אם-ממתים אתם אתי כי-דם נקי אתם נתנים עליכם ואל-העיר הזאת ואל-ישביה כי באמת שלחני יהוה עליכם לדבר באזניכם את כל-הדברים האלה

26:16 ויאמרו השרים וכל-העם אל-הכהנים ואל-הנביאים אין-לאיש הזה משפט-מות כי בשם יהוה אלהינו דבר אלינו

26:17 ויקמו אנשים מזקני הארץ ויאמרו אל-כל-קהל העם לאמר

26:18 מיכיה המורשתי היה נבא בימי חזקיהו מלך-יהודה ויאמר אל-כל-עם יהודה לאמר כה-אמר יהוה צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער

26:19 ההמת המתהו חזקיהו מלך-יהודה וכל-יהודה הלא ירא את-יהוה ויחל את-פני יהוה וינחם יהוה אל-הרעה אשר-דבר עליהם ואנחנו עשים רעה גדולה על-נפשותינו

26:20 וגם-איש היה מתנבא בשם יהוה אוריהו בן-שמעיהו מקרית היערים וינבא על-העיר הזאת ועל-הארץ הזאת ככל דברי ירמיהו

26:21 וישמע המלך-יהויקים וכל-גבוריו וכל-השרים את-דבריו ויבקש המלך המיתו וישמע אוריהו וירא ויברח ויבא מצרים

26:22 וישלח המלך יהויקים אנשים מצרים את אלנתן בן-עכבור ואנשים אתו אל-מצרים

26:23 ויוציאו את-אוריהו ממצרים ויבאהו אל-המלך יהויקים ויכהו בחרב וישלך את-נבלתו אל-קברי בני העם

26:24 אך יד אחיקם בן-שפן היתה את-ירמיהו לבלתי תת-אתו ביד-העם להמיתו

27:1 בראשית ממלכת יהויקם בן-יאושיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל-ירמיה מאת יהוה לאמר

27:2 כה-אמר יהוה אלי עשה לך מוסרות ומטות ונתתם על-צוארך

27:3 ושלחתם אל-מלך אדום ואל-מלך מואב ואל-מלך בני עמון ואל-מלך צר ואל-מלך צידון ביד מלאכים הבאים ירושלם אל-צדקיהו מלך יהודה

27:4 וצוית אתם אל-אדניהם לאמר כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל כה תאמרו אל-אדניכם

27:5 אנכי עשיתי את-הארץ את-האדם ואת-הבהמה אשר על-פני הארץ בכחי הגדול ובזרועי הנטויה ונתתיה לאשר ישר בעיני

27:6 ועתה אנכי נתתי את-כל-הארצות האלה ביד נבוכדנאצר מלך-בבל עבדי וגם את-חית השדה נתתי לו לעבדו

27:7 ועבדו אתו כל-הגוים ואת-בנו ואת-בן-בנו עד בא-עת ארצו גם-הוא ועבדו בו גוים רבים ומלכים גדלים

27:8 והיה הגוי והממלכה אשר לא-יעבדו אתו את-נבוכדנאצר מלך-בבל ואת אשר לא-יתן את-צוארו בעל מלך בבל בחרב וברעב ובדבר אפקד על-הגוי ההוא נאם-יהוה עד-תמי אתם בידו

27:9 ואתם אל-תשמעו אל-נביאיכם ואל-קסמיכם ואל חלמתיכם ואל-ענניכם ואל-כשפיכם אשר-הם אמרים אליכם לאמר לא תעבדו את-מלך בבל

27:10 כי שקר הם נבאים לכם למען הרחיק אתכם מעל אדמתכם והדחתי אתכם ואבדתם

27:11 והגוי אשר יביא את-צוארו בעל מלך-בבל ועבדו והנחתיו על-אדמתו נאם-יהוה ועבדה וישב בה

27:12 ואל-צדקיה מלך-יהודה דברתי ככל-הדברים האלה לאמר הביאו את-צואריכם בעל מלך-בבל ועבדו אתו ועמו וחיו

27:13 למה תמותו אתה ועמך בחרב ברעב ובדבר כאשר דבר יהוה אל-הגוי אשר לא-יעבד את-מלך בבל

27:14 ואל-תשמעו אל-דברי הנבאים האמרים אליכם לאמר לא תעבדו את-מלך בבל כי שקר הם נבאים לכם

27:15 כי לא שלחתים נאם-יהוה והם נבאים בשמי לשקר למען הדיחי אתכם ואבדתם אתם והנבאים הנבאים לכם

27:16 ואל-הכהנים ואל-כל-העם הזה דברתי לאמר כה אמר יהוה אל-תשמעו אל-דברי נביאיכם הנבאים לכם לאמר הנה כלי בית-יהוה מושבים מבבלה עתה מהרה כי שקר המה נבאים לכם

27:17 אל-תשמעו אליהם עבדו את-מלך-בבל וחיו למה תהיה העיר הזאת חרבה

27:18 ואם-נבאים הם ואם-יש דבר-יהוה אתם יפגעו-נא ביהוה צבאות לבלתי-באו הכלים הנותרים בבית-יהוה ובית מלך יהודה ובירושלם בבלה

27:19 כי כה אמר יהוה צבאות אל-העמדים ועל-הים ועל-המכנות ועל יתר הכלים הנותרים בעיר הזאת

27:20 אשר לא-לקחם נבוכדנאצר מלך בבל בגלותו את-יכוניה בן-יהויקים מלך-יהודה מירושלם בבלה ואת כל-חרי יהודה וירושלם

27:21 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל על-הכלים הנותרים בית יהוה ובית מלך-יהודה וירושלם

27:22 בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אתם נאם-יהוה והעליתים והשיבתים אל-המקום הזה

28:1 ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך-יהודה בשנת הרבעית בחדש החמישי אמר אלי חנניה בן-עזור הנביא אשר מגבעון בבית יהוה לעיני הכהנים וכל-העם לאמר

28:2 כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לאמר שברתי את-על מלך בבל

28:3 בעוד שנתים ימים אני משיב אל-המקום הזה את-כל-כלי בית יהוה אשר לקח נבוכדנאצר מלך-בבל מן-המקום הזה ויביאם בבל

28:4 ואת-יכניה בן-יהויקים מלך-יהודה ואת-כל-גלות יהודה הבאים בבלה אני משיב אל-המקום הזה נאם-יהוה כי אשבר את-על מלך בבל

28:5 ויאמר ירמיה הנביא אל-חנניה הנביא לעיני הכהנים ולעיני כל-העם העמדים בבית יהוה

28:6 ויאמר ירמיה הנביא אמן כן יעשה יהוה יקם יהוה את-דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית-יהוה וכל-הגולה מבבל אל-המקום הזה

28:7 אך-שמע-נא הדבר הזה אשר אנכי דבר באזניך ובאזני כל-העם

28:8 הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן-העולם וינבאו אל-ארצות רבות ועל-ממלכות גדלות למלחמה ולרעה ולדבר

28:9 הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר-שלחו יהוה באמת

28:10 ויקח חנניה הנביא את-המוטה מעל צואר ירמיה הנביא וישברהו

28:11 ויאמר חנניה לעיני כל-העם לאמר כה אמר יהוה ככה אשבר את-על נבכדנאצר מלך-בבל בעוד שנתים ימים מעל-צואר כל-הגוים וילך ירמיה הנביא לדרכו

28:12 ויהי דבר-יהוה אל-ירמיה אחרי שבור חנניה הנביא את-המוטה מעל צואר ירמיה הנביא לאמר

28:13 הלוך ואמרת אל-חנניה לאמר כה אמר יהוה מוטת עץ שברת ועשית תחתיהן מטות ברזל

28:14 כי כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל על ברזל נתתי על-צואר כל-הגוים האלה לעבד את-נבכדנאצר מלך-בבל ועבדהו וגם את-חית השדה נתתי לו

28:15 ויאמר ירמיה הנביא אל-חנניה הנביא שמע-נא חנניה לא-שלחך יהוה ואתה הבטחת את-העם הזה על-שקר

28:16 לכן כה אמר יהוה הנני משלחך מעל פני האדמה השנה אתה מת כי-סרה דברת אל-יהוה

28:17 וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי

29:1 ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלם אל-יתר זקני הגולה ואל-הכהנים ואל-הנביאים ואל-כל-העם אשר הגלה נבוכדנאצר מירושלם בבלה

29:2 אחרי צאת יכניה-המלך והגבירה והסריסים שרי יהודה וירושלם והחרש והמסגר מירושלם

29:3 ביד אלעשה בן-שפן וגמריה בן-חלקיה אשר שלח צדקיה מלך-יהודה אל-נבוכדנאצר מלך בבל בבלה לאמר

29:4 כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לכל-הגולה אשר-הגליתי מירושלם בבלה

29:5 בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את-פרין

29:6 קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת-בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות ורבו-שם ואל-תמעטו

29:7 ודרשו את-שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל-יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום

29:8 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אל-ישיאו לכם נביאיכם אשר-בקרבכם וקסמיכם ואל-תשמעו אל-חלמתיכם אשר אתם מחלמים

29:9 כי בשקר הם נבאים לכם בשמי לא שלחתים נאם-יהוה

29:10 כי-כה אמר יהוה כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם והקמתי עליכם את-דברי הטוב להשיב אתכם אל-המקום הזה

29:11 כי אנכי ידעתי את-המחשבת אשר אנכי חשב עליכם נאם-יהוה מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה

29:12 וקראתם אתי והלכתם והתפללתם אלי ושמעתי אליכם

29:13 ובקשתם אתי ומצאתם כי תדרשני בכל-לבבכם

29:14 ונמצאתי לכם נאם-יהוה ושבתי את-שביתכם וקבצתי אתכם מכל-הגוים ומכל-המקומות אשר הדחתי אתכם שם נאם-יהוה והשבתי אתכם אל-המקום אשר-הגליתי אתכם משם

29:15 כי אמרתם הקים לנו יהוה נבאים בבלה

29:16 כי-כה אמר יהוה אל-המלך היושב אל-כסא דוד ואל-כל-העם היושב בעיר הזאת אחיכם אשר לא-יצאו אתכם בגולה

29:17 כה אמר יהוה צבאות הנני משלח בם את-החרב את-הרעב ואת-הדבר ונתתי אותם כתאנים השערים אשר לא-תאכלנה מרע

29:18 ורדפתי אחריהם בחרב ברעב ובדבר ונתתים לזועה לכל ממלכות הארץ לאלה ולשמה ולשרקה ולחרפה בכל-הגוים אשר-הדחתים שם

29:19 תחת אשר-לא-שמעו אל-דברי נאם-יהוה אשר שלחתי אליהם את-עבדי הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם נאם-יהוה

29:20 ואתם שמעו דבר-יהוה כל-הגולה אשר-שלחתי מירושלם בבלה

29:21 כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אל-אחאב בן-קוליה ואל-צדקיהו בן-מעשיה הנבאים לכם בשמי שקר הנני נתן אתם ביד נבוכדראצר מלך-בבל והכם לעיניכם

29:22 ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישמך יהוה כצדקיהו וכאחב אשר-קלם מלך-בבל באש

29:23 יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את-נשי רעיהם וידברו דבר בשמי שקר אשר לוא צויתם ואנכי הוידע ועד נאם-יהוה

29:24 ואל-שמעיהו הנחלמי תאמר לאמר

29:25 כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לאמר יען אשר אתה שלחת בשמכה ספרים אל-כל-העם אשר בירושלם ואל-צפניה בן-מעשיה הכהן ואל כל-הכהנים לאמר

29:26 יהוה נתנך כהן תחת יהוידע הכהן להיות פקדים בית יהוה לכל-איש משגע ומתנבא ונתתה אתו אל-המהפכת ואל-הצינק

29:27 ועתה למה לא גערת בירמיהו הענתתי המתנבא לכם

29:28 כי על-כן שלח אלינו בבל לאמר ארכה היא בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את-פריהן

29:29 ויקרא צפניה הכהן את-הספר הזה באזני ירמיהו הנביא

29:30 ויהי דבר-יהוה אל-ירמיהו לאמר

29:31 שלח על-כל-הגולה לאמר כה אמר יהוה אל-שמעיה הנחלמי יען אשר נבא לכם שמעיה ואני לא שלחתיו ויבטח אתכם על-שקר

29:32 לכן כה-אמר יהוה הנני פקד על-שמעיה הנחלמי ועל-זרעו לא-יהיה לו איש יושב בתוך-העם הזה ולא-יראה בטוב אשר-אני עשה-לעמי נאם-יהוה כי-סרה דבר על-יהוה

30:1 הדבר אשר היה אל-ירמיהו מאת יהוה לאמר

30:2 כה-אמר יהוה אלהי ישראל לאמר כתב-לך את כל-הדברים אשר-דברתי אליך אל-ספר

30:3 כי הנה ימים באים נאם-יהוה ושבתי את-שבות עמי ישראל ויהודה אמר יהוה והשבתים אל-הארץ אשר-נתתי לאבותם וירשוה

30:4 ואלה הדברים אשר דבר יהוה אל-ישראל ואל-יהודה

30:5 כי-כה אמר יהוה קול חרדה שמענו פחד ואין שלום

30:6 שאלו-נא וראו אם-ילד זכר מדוע ראיתי כל-גבר ידיו על-חלציו כיולדה ונהפכו כל-פנים לירקון

30:7 הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו ועת-צרה היא ליעקב וממנה יושע

30:8 והיה ביום ההוא נאם יהוה צבאות אשבר עלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק ולא-יעבדו-בו עוד זרים

30:9 ועבדו את יהוה אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם

30:10 ואתה אל-תירא עבדי יעקב נאם-יהוה ואל-תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת-זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד

30:11 כי-אתך אני נאם-יהוה להושיעך כי אעשה כלה בכל-הגוים אשר הפצותיך שם אך אתך לא-אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך

30:12 כי כה אמר יהוה אנוש לשברך נחלה מכתך

30:13 אין-דן דינך למזור רפאות תעלה אין לך

30:14 כל-מאהביך שכחוך אותך לא ידרשו כי מכת אויב הכיתיך מוסר אכזרי על רב עונך עצמו חטאתיך

30:15 מה-תזעק על-שברך אנוש מכאבך על רב עונך עצמו חטאתיך עשיתי אלה לך

30:16 לכן כל-אכליך יאכלו וכל-צריך כלם בשבי ילכו והיו שאסיך למשסה וכל-בזזיך אתן לבז

30:17 כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם-יהוה כי נדחה קראו לך ציון היא דרש אין לה

30:18 כה אמר יהוה הנני-שב שבות אהלי יעקוב ומשכנתיו ארחם ונבנתה עיר על-תלה וארמון על-משפטו ישב

30:19 ויצא מהם תודה וקול משחקים והרבתים ולא ימעטו והכבדתים ולא יצערו

30:20 והיו בניו כקדם ועדתו לפני תכון ופקדתי על כל-לחציו

30:21 והיה אדירו ממנו ומשלו מקרבו יצא והקרבתיו ונגש אלי כי מי הוא-זה ערב את-לבו לגשת אלי נאם-יהוה

30:22 והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים

30:23 הנה סערת יהוה חמה יצאה סער מתגורר על ראש רשעים יחול

30:24 לא ישוב חרון אף-יהוה עד-עשתו ועד-הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בה

31:1 בעת ההיא נאם-יהוה אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל והמה יהיו-לי לעם

31:2 כה אמר יהוה מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל

31:3 מרחוק יהוה נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על-כן משכתיך חסד

31:4 עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים

31:5 עוד תטעי כרמים בהרי שמרון נטעו נטעים וחללו

31:6 כי יש-יום קראו נצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון אל-יהוה אלהינו

31:7 כי-כה אמר יהוה רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגוים השמיעו הללו ואמרו הושע יהוה את-עמך את שארית ישראל

31:8 הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי-ארץ בם עור ופסח הרה וילדת יחדו קהל גדול ישובו הנה

31:9 בבכי יבאו ובתחנונים אובילם אוליכם אל-נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי-הייתי לישראל לאב ואפרים בכרי הוא

31:10 שמעו דבר-יהוה גוים והגידו באיים ממרחק ואמרו מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרעה עדרו

31:11 כי-פדה יהוה את-יעקב וגאלו מיד חזק ממנו

31:12 ובאו ורננו במרום-ציון ונהרו אל-טוב יהוה על-דגן ועל-תירש ועל-יצהר ועל-בני-צאן ובקר והיתה נפשם כגן רוה ולא-יוסיפו לדאבה עוד

31:13 אז תשמח בתולה במחול ובחרים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם

31:14 ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את-טובי ישבעו נאם-יהוה

31:15 כה אמר יהוה קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על-בניה מאנה להנחם על-בניה כי איננו

31:16 כה אמר יהוה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם-יהוה ושבו מארץ אויב

31:17 ויש-תקוה לאחריתך נאם-יהוה ושבו בנים לגבולם

31:18 שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא למד השיבני ואשובה כי אתה יהוה אלהי

31:19 כי-אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על-ירך בשתי וגם-נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי

31:20 הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשעים כי-מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על-כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם-יהוה

31:21 הציבי לך צינים שמי לך תמרורים שתי לבך למסלה דרך הלכתי שובי בתולת ישראל שבי אל-עריך אלה

31:22 עד-מתי תתחמקין הבת השובבה כי-ברא יהוה חדשה בארץ נקבה תסובב גבר

31:23 כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עוד יאמרו את-הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו בשובי את-שבותם יברכך יהוה נוה-צדק הר הקדש

31:24 וישבו בה יהודה וכל-עריו יחדו אכרים ונסעו בעדר

31:25 כי הרויתי נפש עיפה וכל-נפש דאבה מלאתי

31:26 על-זאת הקיצתי ואראה ושנתי ערבה לי

31:27 הנה ימים באים נאם-יהוה וזרעתי את-בית ישראל ואת-בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה

31:28 והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרס ולהאביד ולהרע כן אשקד עליהם לבנות ולנטוע נאם-יהוה

31:29 בימים ההם לא-יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה

31:30 כי אם-איש בעונו ימות כל-האדם האכל הבסר תקהינה שניו

31:31 הנה ימים באים נאם-יהוה וכרתי את-בית ישראל ואת-בית יהודה ברית חדשה

31:32 לא כברית אשר כרתי את-אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר-המה הפרו את-בריתי ואנכי בעלתי בם נאם-יהוה

31:33 כי זאת הברית אשר אכרת את-בית ישראל אחרי הימים ההם נאם-יהוה נתתי את-תורתי בקרבם ועל-לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו-לי לעם

31:34 ולא ילמדו עוד איש את-רעהו ואיש את-אחיו לאמר דעו את-יהוה כי-כולם ידעו אותי למקטנם ועד-גדולם נאם-יהוה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר-עוד

31:35 כה אמר יהוה נתן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה רגע הים ויהמו גליו יהוה צבאות שמו

31:36 אם-ימשו החקים האלה מלפני נאם-יהוה גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל-הימים

31:37 כה אמר יהוה אם-ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי-ארץ למטה גם-אני אמאס בכל-זרע ישראל על-כל-אשר עשו נאם-יהוה

31:38 הנה ימים נאם-יהוה ונבנתה העיר ליהוה ממגדל חננאל שער הפנה

31:39 ויצא עוד קוה המדה נגדו על גבעת גרב ונסב געתה

31:40 וכל-העמק הפגרים והדשן וכל-השרמות עד-נחל קדרון עד-פנת שער הסוסים מזרחה קדש ליהוה לא-ינתש ולא-יהרס עוד לעולם

32:1 הדבר אשר-היה אל-ירמיהו מאת יהוה בשנת העשרית לצדקיהו מלך יהודה היא השנה שמנה-עשרה שנה לנבוכדראצר

32:2 ואז חיל מלך בבל צרים על-ירושלם וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה אשר בית-מלך יהודה

32:3 אשר כלאו צדקיהו מלך-יהודה לאמר מדוע אתה נבא לאמר כה אמר יהוה הנני נתן את-העיר הזאת ביד מלך-בבל ולכדה

32:4 וצדקיהו מלך יהודה לא ימלט מיד הכשדים כי הנתן ינתן ביד מלך-בבל ודבר-פיו עם-פיו ועיניו את-עינו תראינה

32:5 ובבל יולך את-צדקיהו ושם יהיה עד-פקדי אתו נאם-יהוה כי תלחמו את-הכשדים לא תצליחו

32:6 ויאמר ירמיהו היה דבר-יהוה אלי לאמר

32:7 הנה חנמאל בן-שלם דדך בא אליך לאמר קנה לך את-שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאלה לקנות

32:8 ויבא אלי חנמאל בן-דדי כדבר יהוה אל-חצר המטרה ויאמר אלי קנה נא את-שדי אשר-בענתות אשר בארץ בנימין כי-לך משפט הירשה ולך הגאלה קנה-לך ואדע כי דבר-יהוה הוא

32:9 ואקנה את-השדה מאת חנמאל בן-דדי אשר בענתות ואשקלה-לו את-הכסף שבעה שקלים ועשרה הכסף

32:10 ואכתב בספר ואחתם ואעד עדים ואשקל הכסף במאזנים

32:11 ואקח את-ספר המקנה את-החתום המצוה והחקים ואת-הגלוי

32:12 ואתן את-הספר המקנה אל-ברוך בן-נריה בן-מחסיה לעיני חנמאל דדי ולעיני העדים הכתבים בספר המקנה לעיני כל-היהודים הישבים בחצר המטרה

32:13 ואצוה את ברוך לעיניהם לאמר

32:14 כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לקוח את-הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה ונתתם בכלי-חרש למען יעמדו ימים רבים

32:15 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת

32:16 ואתפלל אל-יהוה אחרי תתי את-ספר המקנה אל-ברוך בן-נריה לאמר

32:17 אהה אדני יהוה הנה אתה עשית את-השמים ואת-הארץ בכחך הגדול ובזרעך הנטויה לא-יפלא ממך כל-דבר

32:18 עשה חסד לאלפים ומשלם עון אבות אל-חיק בניהם אחריהם האל הגדול הגבור יהוה צבאות שמו

32:19 גדל העצה ורב העליליה אשר-עיניך פקחות על-כל-דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו

32:20 אשר-שמת אתות ומפתים בארץ-מצרים עד-היום הזה ובישראל ובאדם ותעשה-לך שם כיום הזה

32:21 ותצא את-עמך את-ישראל מארץ מצרים באתות ובמופתים וביד חזקה ובאזרוע נטויה ובמורא גדול

32:22 ותתן להם את-הארץ הזאת אשר-נשבעת לאבותם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש

32:23 ויבאו וירשו אתה ולא-שמעו בקולך ובתרותך לא-הלכו את כל-אשר צויתה להם לעשות לא עשו ותקרא אתם את כל-הרעה הזאת

32:24 הנה הסללות באו העיר ללכדה והעיר נתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר ואשר דברת היה והנך ראה

32:25 ואתה אמרת אלי אדני יהוה קנה-לך השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים

32:26 ויהי דבר-יהוה אל-ירמיהו לאמר

32:27 הנה אני יהוה אלהי כל-בשר הממני יפלא כל-דבר

32:28 לכן כה אמר יהוה הנני נתן את-העיר הזאת ביד הכשדים וביד נבוכדראצר מלך-בבל ולכדה

32:29 ובאו הכשדים הנלחמים על-העיר הזאת והציתו את-העיר הזאת באש ושרפוה ואת הבתים אשר קטרו על-גגותיהם לבעל והסכו נסכים לאלהים אחרים למען הכעסני

32:30 כי-היו בני-ישראל ובני יהודה אך עשים הרע בעיני מנערתיהם כי בני-ישראל אך מכעסים אתי במעשה ידיהם נאם-יהוה

32:31 כי על-אפי ועל-חמתי היתה לי העיר הזאת למן-היום אשר בנו אותה ועד היום הזה להסירה מעל פני

32:32 על כל-רעת בני-ישראל ובני יהודה אשר עשו להכעסני המה מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם ואיש יהודה וישבי ירושלם

32:33 ויפנו אלי ערף ולא פנים ולמד אתם השכם ולמד ואינם שמעים לקחת מוסר

32:34 וישימו שקוציהם בבית אשר-נקרא-שמי עליו לטמאו

32:35 ויבנו את-במות הבעל אשר בגיא בן-הנם להעביר את-בניהם ואת-בנותיהם למלך אשר לא-צויתים ולא עלתה על-לבי לעשות התועבה הזאת למען החטי את-יהודה

32:36 ועתה לכן כה-אמר יהוה אלהי ישראל אל-העיר הזאת אשר אתם אמרים נתנה ביד מלך-בבל בחרב וברעב ובדבר

32:37 הנני מקבצם מכל-הארצות אשר הדחתים שם באפי ובחמתי ובקצף גדול והשבתים אל-המקום הזה והשבתים לבטח

32:38 והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים

32:39 ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל-הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם

32:40 וכרתי להם ברית עולם אשר לא-אשוב מאחריהם להיטיבי אותם ואת-יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי

32:41 וששתי עליהם להטיב אותם ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל-לבי ובכל-נפשי

32:42 כי-כה אמר יהוה כאשר הבאתי אל-העם הזה את כל-הרעה הגדולה הזאת כן אנכי מביא עליהם את-כל-הטובה אשר אנכי דבר עליהם

32:43 ונקנה השדה בארץ הזאת אשר אתם אמרים שממה היא מאין אדם ובהמה נתנה ביד הכשדים

32:44 שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי-אשיב את-שבותם נאם-יהוה

33:1 ויהי דבר-יהוה אל-ירמיהו שנית והוא עודנו עצור בחצר המטרה לאמר

33:2 כה-אמר יהוה עשה יהוה יוצר אותה להכינה יהוה שמו

33:3 קרא אלי ואענך ואגידה לך גדלות ובצרות לא ידעתם

33:4 כי כה אמר יהוה אלהי ישראל על-בתי העיר הזאת ועל-בתי מלכי יהודה הנתצים אל-הסללות ואל-החרב

33:5 באים להלחם את-הכשדים ולמלאם את-פגרי האדם אשר-הכיתי באפי ובחמתי ואשר הסתרתי פני מהעיר הזאת על כל-רעתם

33:6 הנני מעלה-לה ארכה ומרפא ורפאתים וגליתי להם עתרת שלום ואמת

33:7 והשבתי את-שבות יהודה ואת שבות ישראל ובנתים כבראשנה

33:8 וטהרתים מכל-עונם אשר חטאו-לי וסלחתי לכול-עונותיהם אשר חטאו-לי ואשר פשעו בי

33:9 והיתה לי לשם ששון לתהלה ולתפארת לכל גויי הארץ אשר ישמעו את-כל-הטובה אשר אנכי עשה אתם ופחדו ורגזו על כל-הטובה ועל כל-השלום אשר אנכי עשה לה

33:10 כה אמר יהוה עוד ישמע במקום-הזה אשר אתם אמרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה בערי יהודה ובחצות ירושלם הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה

33:11 קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אמרים הודו את-יהוה צבאות כי-טוב יהוה כי-לעולם חסדו מבאים תודה בית יהוה כי-אשיב את-שבות-הארץ כבראשנה אמר יהוה

33:12 כה-אמר יהוה צבאות עוד יהיה במקום הזה החרב מאין-אדם ועד-בהמה ובכל-עריו נוה רעים מרבצים צאן

33:13 בערי ההר בערי השפלה ובערי הנגב ובארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה עד תעברנה הצאן על-ידי מונה אמר יהוה

33:14 הנה ימים באים נאם-יהוה והקמתי את-הדבר הטוב אשר דברתי אל-בית ישראל ועל-בית יהודה

33:15 בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה ועשה משפט וצדקה בארץ

33:16 בימים ההם תושע יהודה וירושלם תשכון לבטח וזה אשר-יקרא-לה יהוה צדקנו

33:17 כי-כה אמר יהוה לא-יכרת לדוד איש ישב על-כסא בית-ישראל

33:18 ולכהנים הלוים לא-יכרת איש מלפני מעלה עולה ומקטיר מנחה ועשה-זבח כל-הימים

33:19 ויהי דבר-יהוה אל-ירמיהו לאמור

33:20 כה אמר יהוה אם-תפרו את-בריתי היום ואת-בריתי הלילה ולבלתי היות יומם-ולילה בעתם

33:21 גם-בריתי תפר את-דוד עבדי מהיות-לו בן מלך על-כסאו ואת-הלוים הכהנים משרתי

33:22 אשר לא-יספר צבא השמים ולא ימד חול הים כן ארבה את-זרע דוד עבדי ואת-הלוים משרתי אתי

33:23 ויהי דבר-יהוה אל-ירמיהו לאמר

33:24 הלוא ראית מה-העם הזה דברו לאמר שתי המשפחות אשר בחר יהוה בהם וימאסם ואת-עמי ינאצון מהיות עוד גוי לפניהם

33:25 כה אמר יהוה אם-לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא-שמתי

33:26 גם-זרע יעקוב ודוד עבדי אמאס מקחת מזרעו משלים אל-זרע אברהם ישחק ויעקב כי-אשוב את-שבותם ורחמתים

34:1 הדבר אשר-היה אל-ירמיהו מאת יהוה ונבוכדראצר מלך-בבל וכל-חילו וכל-ממלכות ארץ ממשלת ידו וכל-העמים נלחמים על-ירושלם ועל-כל-עריה לאמר

34:2 כה-אמר יהוה אלהי ישראל הלך ואמרת אל-צדקיהו מלך יהודה ואמרת אליו כה אמר יהוה הנני נתן את-העיר הזאת ביד מלך-בבל ושרפה באש

34:3 ואתה לא תמלט מידו כי תפש תתפש ובידו תנתן ועיניך את-עיני מלך-בבל תראינה ופיהו את-פיך ידבר ובבל תבוא

34:4 אך שמע דבר-יהוה צדקיהו מלך יהודה כה-אמר יהוה עליך לא תמות בחרב

34:5 בשלום תמות וכמשרפות אבותיך המלכים הראשנים אשר-היו לפניך כן ישרפו-לך והוי אדון יספדו-לך כי-דבר אני-דברתי נאם-יהוה

34:6 וידבר ירמיהו הנביא אל-צדקיהו מלך יהודה את כל-הדברים האלה בירושלם

34:7 וחיל מלך-בבל נלחמים על-ירושלם ועל כל-ערי יהודה הנותרות אל-לכיש ואל-עזקה כי הנה נשארו בערי יהודה ערי מבצר

34:8 הדבר אשר-היה אל-ירמיהו מאת יהוה אחרי כרת המלך צדקיהו ברית את-כל-העם אשר בירושלם לקרא להם דרור

34:9 לשלח איש את-עבדו ואיש את-שפחתו העברי והעבריה חפשים לבלתי עבד-בם ביהודי אחיהו איש

34:10 וישמעו כל-השרים וכל-העם אשר-באו בברית לשלח איש את-עבדו ואיש את-שפחתו חפשים לבלתי עבד-בם עוד וישמעו וישלחו

34:11 וישובו אחרי-כן וישבו את-העבדים ואת-השפחות אשר שלחו חפשים ויכבישום לעבדים ולשפחות

34:12 ויהי דבר-יהוה אל-ירמיהו מאת יהוה לאמר

34:13 כה-אמר יהוה אלהי ישראל אנכי כרתי ברית את-אבותיכם ביום הוצאי אותם מארץ מצרים מבית עבדים לאמר

34:14 מקץ שבע שנים תשלחו איש את-אחיו העברי אשר-ימכר לך ועבדך שש שנים ושלחתו חפשי מעמך ולא-שמעו אבותיכם אלי ולא הטו את-אזנם

34:15 ותשבו אתם היום ותעשו את-הישר בעיני לקרא דרור איש לרעהו ותכרתו ברית לפני בבית אשר-נקרא שמי עליו

34:16 ותשבו ותחללו את-שמי ותשבו איש את-עבדו ואיש את-שפחתו אשר-שלחתם חפשים לנפשם ותכבשו אתם להיות לכם לעבדים ולשפחות

34:17 לכן כה-אמר יהוה אתם לא-שמעתם אלי לקרא דרור איש לאחיו ואיש לרעהו הנני קרא לכם דרור נאם-יהוה אל-החרב אל-הדבר ואל-הרעב ונתתי אתכם לזועה לכל ממלכות הארץ

34:18 ונתתי את-האנשים העברים את-ברתי אשר לא-הקימו את-דברי הברית אשר כרתו לפני העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו

34:19 שרי יהודה ושרי ירושלם הסרסים והכהנים וכל עם הארץ העברים בין בתרי העגל

34:20 ונתתי אותם ביד איביהם וביד מבקשי נפשם והיתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ

34:21 ואת-צדקיהו מלך-יהודה ואת-שריו אתן ביד איביהם וביד מבקשי נפשם וביד חיל מלך בבל העלים מעליכם

34:22 הנני מצוה נאם-יהוה והשבתים אל-העיר הזאת ונלחמו עליה ולכדוה ושרפה באש ואת-ערי יהודה אתן שממה מאין ישב

35:1 הדבר אשר-היה אל-ירמיהו מאת יהוה בימי יהויקים בן-יאשיהו מלך יהודה לאמר

35:2 הלוך אל-בית הרכבים ודברת אותם והבאותם בית יהוה אל-אחת הלשכות והשקית אותם יין

35:3 ואקח את-יאזניה בן-ירמיהו בן-חבצניה ואת-אחיו ואת-כל-בניו ואת כל-בית הרכבים

35:4 ואבא אתם בית יהוה אל-לשכת בני חנן בן-יגדליהו איש האלהים אשר-אצל לשכת השרים אשר ממעל ללשכת מעשיהו בן-שלם שמר הסף

35:5 ואתן לפני בני בית-הרכבים גבעים מלאים יין וכסות ואמר אליהם שתו-יין

35:6 ויאמרו לא נשתה-יין כי יונדב בן-רכב אבינו צוה עלינו לאמר לא תשתו-יין אתם ובניכם עד-עולם

35:7 ובית לא-תבנו וזרע לא-תזרעו וכרם לא-תטעו ולא יהיה לכם כי באהלים תשבו כל-ימיכם למען תחיו ימים רבים על-פני האדמה אשר אתם גרים שם

35:8 ונשמע בקול יהונדב בן-רכב אבינו לכל אשר צונו לבלתי שתות-יין כל-ימינו אנחנו נשינו בנינו ובנתינו

35:9 ולבלתי בנות בתים לשבתנו וכרם ושדה וזרע לא יהיה-לנו

35:10 ונשב באהלים ונשמע ונעש ככל אשר-צונו יונדב אבינו

35:11 ויהי בעלות נבוכדראצר מלך-בבל אל-הארץ ונאמר באו ונבוא ירושלם מפני חיל הכשדים ומפני חיל ארם ונשב בירושלם

35:12 ויהי דבר-יהוה אל-ירמיהו לאמר

35:13 כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הלך ואמרת לאיש יהודה וליושבי ירושלם הלוא תקחו מוסר לשמע אל-דברי נאם-יהוה

35:14 הוקם את-דברי יהונדב בן-רכב אשר-צוה את-בניו לבלתי שתות-יין ולא שתו עד-היום הזה כי שמעו את מצות אביהם ואנכי דברתי אליכם השכם ודבר ולא שמעתם אלי

35:15 ואשלח אליכם את-כל-עבדי הנבאים השכים ושלח לאמר שבו-נא איש מדרכו הרעה והיטיבו מעלליכם ואל-תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ושבו אל-האדמה אשר-נתתי לכם ולאבתיכם ולא הטיתם את-אזנכם ולא שמעתם אלי

35:16 כי הקימו בני יהונדב בן-רכב את-מצות אביהם אשר צום והעם הזה לא שמעו אלי

35:17 לכן כה-אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישראל הנני מביא אל-יהודה ואל כל-יושבי ירושלם את כל-הרעה אשר דברתי עליהם יען דברתי אליהם ולא שמעו ואקרא להם ולא ענו

35:18 ולבית הרכבים אמר ירמיהו כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל יען אשר שמעתם על-מצות יהונדב אביכם ותשמרו את-כל-מצותיו ותעשו ככל אשר-צוה אתכם

35:19 לכן כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לא-יכרת איש ליונדב בן-רכב עמד לפני כל-הימים

36:1 ויהי בשנה הרביעת ליהויקים בן-יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל-ירמיהו מאת יהוה לאמר

36:2 קח-לך מגלת-ספר וכתבת אליה את כל-הדברים אשר-דברתי אליך על-ישראל ועל-יהודה ועל-כל-הגוים מיום דברתי אליך מימי יאשיהו ועד היום הזה

36:3 אולי ישמעו בית יהודה את כל-הרעה אשר אנכי חשב לעשות להם למען ישובו איש מדרכו הרעה וסלחתי לעונם ולחטאתם

36:4 ויקרא ירמיהו את-ברוך בן-נריה ויכתב ברוך מפי ירמיהו את כל-דברי יהוה אשר-דבר אליו על-מגלת-ספר

36:5 ויצוה ירמיהו את-ברוך לאמר אני עצור לא אוכל לבוא בית יהוה

36:6 ובאת אתה וקראת במגלה אשר-כתבת-מפי את-דברי יהוה באזני העם בית יהוה ביום צום וגם באזני כל-יהודה הבאים מעריהם תקראם

36:7 אולי תפל תחנתם לפני יהוה וישבו איש מדרכו הרעה כי-גדול האף והחמה אשר-דבר יהוה אל-העם הזה

36:8 ויעש ברוך בן-נריה ככל אשר-צוהו ירמיהו הנביא לקרא בספר דברי יהוה בית יהוה

36:9 ויהי בשנה החמשית ליהויקים בן-יאשיהו מלך-יהודה בחדש התשעי קראו צום לפני יהוה כל-העם בירושלם וכל-העם הבאים מערי יהודה בירושלם

36:10 ויקרא ברוך בספר את-דברי ירמיהו בית יהוה בלשכת גמריהו בן-שפן הספר בחצר העליון פתח שער בית-יהוה החדש באזני כל-העם

36:11 וישמע מכיהו בן-גמריהו בן-שפן את-כל-דברי יהוה מעל הספר

36:12 וירד בית-המלך על-לשכת הספר והנה-שם כל-השרים יושבים אלישמע הספר ודליהו בן-שמעיהו ואלנתן בן-עכבור וגמריהו בן-שפן וצדקיהו בן-חנניהו וכל-השרים

36:13 ויגד להם מכיהו את כל-הדברים אשר שמע בקרא ברוך בספר באזני העם

36:14 וישלחו כל-השרים אל-ברוך את-יהודי בן-נתניהו בן-שלמיהו בן-כושי לאמר המגלה אשר קראת בה באזני העם קחנה בידך ולך ויקח ברוך בן-נריהו את-המגלה בידו ויבא אליהם

36:15 ויאמרו אליו שב נא וקראנה באזנינו ויקרא ברוך באזניהם

36:16 ויהי כשמעם את-כל-הדברים פחדו איש אל-רעהו ויאמרו אל-ברוך הגיד נגיד למלך את כל-הדברים האלה

36:17 ואת-ברוך שאלו לאמר הגד-נא לנו איך כתבת את-כל-הדברים האלה מפיו

36:18 ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי את כל-הדברים האלה ואני כתב על-הספר בדיו

36:19 ויאמרו השרים אל-ברוך לך הסתר אתה וירמיהו ואיש אל-ידע איפה אתם

36:20 ויבאו אל-המלך חצרה ואת-המגלה הפקדו בלשכת אלישמע הספר ויגידו באזני המלך את כל-הדברים

36:21 וישלח המלך את-יהודי לקחת את-המגלה ויקחה מלשכת אלישמע הספר ויקראה יהודי באזני המלך ובאזני כל-השרים העמדים מעל המלך

36:22 והמלך יושב בית החרף בחדש התשיעי ואת-האח לפניו מבערת

36:23 ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרעה בתער הספר והשלך אל-האש אשר אל-האח עד-תם כל-המגלה על-האש אשר על-האח

36:24 ולא פחדו ולא קרעו את-בגדיהם המלך וכל-עבדיו השמעים את כל-הדברים האלה

36:25 וגם אלנתן ודליהו וגמריהו הפגעו במלך לבלתי שרף את-המגלה ולא שמע אליהם

36:26 ויצוה המלך את-ירחמאל בן-המלך ואת-שריהו בן-עזריאל ואת-שלמיהו בן-עבדאל לקחת את-ברוך הספר ואת ירמיהו הנביא ויסתרם יהוה

36:27 ויהי דבר-יהוה אל-ירמיהו אחרי שרף המלך את-המגלה ואת-הדברים אשר כתב ברוך מפי ירמיהו לאמר

36:28 שוב קח-לך מגלה אחרת וכתב עליה את כל-הדברים הראשנים אשר היו על-המגלה הראשנה אשר שרף יהויקים מלך-יהודה

36:29 ועל-יהויקים מלך-יהודה תאמר כה אמר יהוה אתה שרפת את-המגלה הזאת לאמר מדוע כתבת עליה לאמר בא-יבוא מלך-בבל והשחית את-הארץ הזאת והשבית ממנה אדם ובהמה

36:30 לכן כה-אמר יהוה על-יהויקים מלך יהודה לא-יהיה-לו יושב על-כסא דוד ונבלתו תהיה משלכת לחרב ביום ולקרח בלילה

36:31 ופקדתי עליו ועל-זרעו ועל-עבדיו את-עונם והבאתי עליהם ועל-ישבי ירושלם ואל-איש יהודה את כל-הרעה אשר-דברתי אליהם ולא שמעו

36:32 וירמיהו לקח מגלה אחרת ויתנה אל-ברוך בן-נריהו הספר ויכתב עליה מפי ירמיהו את כל-דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך-יהודה באש ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה

37:1 וימלך-מלך צדקיהו בן-יאשיהו תחת כניהו בן-יהויקים אשר המליך נבוכדראצר מלך-בבל בארץ יהודה

37:2 ולא שמע הוא ועבדיו ועם הארץ אל-דברי יהוה אשר דבר ביד ירמיהו הנביא

37:3 וישלח המלך צדקיהו את-יהוכל בן-שלמיה ואת-צפניהו בן-מעשיה הכהן אל-ירמיהו הנביא לאמר התפלל-נא בעדנו אל-יהוה אלהינו

37:4 וירמיהו בא ויצא בתוך העם ולא-נתנו אתו בית הכליא

37:5 וחיל פרעה יצא ממצרים וישמעו הכשדים הצרים על-ירושלם את-שמעם ויעלו מעל ירושלם

37:6 ויהי דבר-יהוה אל-ירמיהו הנביא לאמר

37:7 כה-אמר יהוה אלהי ישראל כה תאמרו אל-מלך יהודה השלח אתכם אלי לדרשני הנה חיל פרעה היצא לכם לעזרה שב לארצו מצרים

37:8 ושבו הכשדים ונלחמו על-העיר הזאת ולכדה ושרפה באש

37:9 כה אמר יהוה אל-תשאו נפשתיכם לאמר הלך ילכו מעלינו הכשדים כי-לא ילכו

37:10 כי אם-הכיתם כל-חיל כשדים הנלחמים אתכם ונשארו בם אנשים מדקרים איש באהלו יקומו ושרפו את-העיר הזאת באש

37:11 והיה בהעלות חיל הכשדים מעל ירושלם מפני חיל פרעה

37:12 ויצא ירמיהו מירושלם ללכת ארץ בנימן לחלק משם בתוך העם

37:13 ויהי-הוא בשער בנימן ושם בעל פקדת ושמו יראייה בן-שלמיה בן-חנניה ויתפש את-ירמיהו הנביא לאמר אל-הכשדים אתה נפל

37:14 ויאמר ירמיהו שקר אינני נפל על-הכשדים ולא שמע אליו ויתפש יראייה בירמיהו ויבאהו אל-השרים

37:15 ויקצפו השרים על-ירמיהו והכו אתו ונתנו אותו בית האסור בית יהונתן הספר כי-אתו עשו לבית הכלא

37:16 כי בא ירמיהו אל-בית הבור ואל-החניות וישב-שם ירמיהו ימים רבים

37:17 וישלח המלך צדקיהו ויקחהו וישאלהו המלך בביתו בסתר ויאמר היש דבר מאת יהוה ויאמר ירמיהו יש ויאמר ביד מלך-בבל תנתן

37:18 ויאמר ירמיהו אל-המלך צדקיהו מה חטאתי לך ולעבדיך ולעם הזה כי-נתתם אותי אל-בית הכלא

37:19 ואיו נביאיכם אשר-נבאו לכם לאמר לא-יבא מלך-בבל עליכם ועל הארץ הזאת

37:20 ועתה שמע-נא אדני המלך תפל-נא תחנתי לפניך ואל-תשבני בית יהונתן הספר ולא אמות שם

37:21 ויצוה המלך צדקיהו ויפקדו את-ירמיהו בחצר המטרה ונתן לו ככר-לחם ליום מחוץ האפים עד-תם כל-הלחם מן-העיר וישב ירמיהו בחצר המטרה

38:1 וישמע שפטיה בן-מתן וגדליהו בן-פשחור ויוכל בן-שלמיהו ופשחור בן-מלכיה את-הדברים אשר ירמיהו מדבר אל-כל-העם לאמר

38:2 כה אמר יהוה הישב בעיר הזאת ימות בחרב ברעב ובדבר והיצא אל-הכשדים יחיה והיתה-לו נפשו לשלל וחי

38:3 כה אמר יהוה הנתן תנתן העיר הזאת ביד חיל מלך-בבל ולכדה

38:4 ויאמרו השרים אל-המלך יומת נא את-האיש הזה כי-על-כן הוא-מרפא את-ידי אנשי המלחמה הנשארים בעיר הזאת ואת ידי כל-העם לדבר אליהם כדברים האלה כי האיש הזה איננו דרש לשלום לעם הזה כי אם-לרעה

38:5 ויאמר המלך צדקיהו הנה-הוא בידכם כי-אין המלך יוכל אתכם דבר

38:6 ויקחו את-ירמיהו וישלכו אתו אל-הבור מלכיהו בן-המלך אשר בחצר המטרה וישלחו את-ירמיהו בחבלים ובבור אין-מים כי אם-טיט ויטבע ירמיהו בטיט

38:7 וישמע עבד-מלך הכושי איש סריס והוא בבית המלך כי-נתנו את-ירמיהו אל-הבור והמלך יושב בשער בנימן

38:8 ויצא עבד-מלך מבית המלך וידבר אל-המלך לאמר

38:9 אדני המלך הרעו האנשים האלה את כל-אשר עשו לירמיהו הנביא את אשר-השליכו אל-הבור וימת תחתיו מפני הרעב כי אין הלחם עוד בעיר

38:10 ויצוה המלך את עבד-מלך הכושי לאמר קח בידך מזה שלשים אנשים והעלית את-ירמיהו הנביא מן-הבור בטרם ימות

38:11 ויקח עבד-מלך את-האנשים בידו ויבא בית-המלך אל-תחת האוצר ויקח משם בלוי הסחבות ובלוי מלחים וישלחם אל-ירמיהו אל-הבור בחבלים

38:12 ויאמר עבד-מלך הכושי אל-ירמיהו שים נא בלואי הסחבות והמלחים תחת אצלות ידיך מתחת לחבלים ויעש ירמיהו כן

38:13 וימשכו את-ירמיהו בחבלים ויעלו אתו מן-הבור וישב ירמיהו בחצר המטרה

38:14 וישלח המלך צדקיהו ויקח את-ירמיהו הנביא אליו אל-מבוא השלישי אשר בבית יהוה ויאמר המלך אל-ירמיהו שאל אני אתך דבר אל-תכחד ממני דבר

38:15 ויאמר ירמיהו אל-צדקיהו כי אגיד לך הלוא המת תמיתני וכי איעצך לא תשמע אלי

38:16 וישבע המלך צדקיהו אל-ירמיהו בסתר לאמר חי-יהוה את אשר עשה-לנו את-הנפש הזאת אם-אמיתך ואם-אתנך ביד האנשים האלה אשר מבקשים את-נפשך

38:17 ויאמר ירמיהו אל-צדקיהו כה-אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישראל אם-יצא תצא אל-שרי מלך-בבל וחיתה נפשך והעיר הזאת לא תשרף באש וחיתה אתה וביתך

38:18 ואם לא-תצא אל-שרי מלך בבל ונתנה העיר הזאת ביד הכשדים ושרפוה באש ואתה לא-תמלט מידם

38:19 ויאמר המלך צדקיהו אל-ירמיהו אני דאג את-היהודים אשר נפלו אל-הכשדים פן-יתנו אתי בידם והתעללו-בי

38:20 ויאמר ירמיהו לא יתנו שמע-נא בקול יהוה לאשר אני דבר אליך וייטב לך ותחי נפשך

38:21 ואם-מאן אתה לצאת זה הדבר אשר הראני יהוה

38:22 והנה כל-הנשים אשר נשארו בבית מלך-יהודה מוצאות אל-שרי מלך בבל והנה אמרות הסיתוך ויכלו לך אנשי שלמך הטבעו בבץ רגלך נסגו אחור

38:23 ואת-כל-נשיך ואת-בניך מוצאים אל-הכשדים ואתה לא-תמלט מידם כי ביד מלך-בבל תתפש ואת-העיר הזאת תשרף באש

38:24 ויאמר צדקיהו אל-ירמיהו איש אל-ידע בדברים-האלה ולא תמות

38:25 וכי-ישמעו השרים כי-דברתי אתך ובאו אליך ואמרו אליך הגידה-נא לנו מה-דברת אל-המלך אל-תכחד ממנו ולא נמיתך ומה-דבר אליך המלך

38:26 ואמרת אליהם מפיל-אני תחנתי לפני המלך לבלתי השיבני בית יהונתן למות שם

38:27 ויבאו כל-השרים אל-ירמיהו וישאלו אתו ויגד להם ככל-הדברים האלה אשר צוה המלך ויחרשו ממנו כי לא-נשמע הדבר

38:28 וישב ירמיהו בחצר המטרה עד-יום אשר-נלכדה ירושלם והיה כאשר נלכדה ירושלם

39:1 בשנה התשעית לצדקיהו מלך-יהודה בחדש העשרי בא נבוכדראצר מלך-בבל וכל-חילו אל-ירושלם ויצרו עליה

39:2 בעשתי-עשרה שנה לצדקיהו בחדש הרביעי בתשעה לחדש הבקעה העיר

39:3 ויבאו כל שרי מלך-בבל וישבו בשער התוך נרגל שר-אצר סמגר-נבו שר-סכים רב-סריס נרגל שר-אצר רב-מג וכל-שארית שרי מלך בבל

39:4 ויהי כאשר ראם צדקיהו מלך-יהודה וכל אנשי המלחמה ויברחו ויצאו לילה מן-העיר דרך גן המלך בשער בין החמתים ויצא דרך הערבה

39:5 וירדפו חיל-כשדים אחריהם וישגו את-צדקיהו בערבות ירחו ויקחו אתו ויעלהו אל-נבוכדראצר מלך-בבל רבלתה בארץ חמת וידבר אתו משפטים

39:6 וישחט מלך בבל את-בני צדקיהו ברבלה לעיניו ואת כל-חרי יהודה שחט מלך בבל

39:7 ואת-עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים לביא אתו בבלה

39:8 ואת-בית המלך ואת-בית העם שרפו הכשדים באש ואת-חמות ירושלם נתצו

39:9 ואת יתר העם הנשארים בעיר ואת-הנפלים אשר נפלו עליו ואת יתר העם הנשארים הגלה נבוזר-אדן רב-טבחים בבל

39:10 ומן-העם הדלים אשר אין-להם מאומה השאיר נבוזראדן רב-טבחים בארץ יהודה ויתן להם כרמים ויגבים ביום ההוא

39:11 ויצו נבוכדראצר מלך-בבל על-ירמיהו ביד נבוזראדן רב-טבחים לאמר

39:12 קחנו ועיניך שים עליו ואל-תעש לו מאומה רע כי אם כאשר ידבר אליך כן עשה עמו

39:13 וישלח נבוזראדן רב-טבחים ונבושזבן רב-סריס ונרגל שר-אצר רב-מג וכל רבי מלך-בבל

39:14 וישלחו ויקחו את-ירמיהו מחצר המטרה ויתנו אתו אל-גדליהו בן-אחיקם בן-שפן להוצאהו אל-הבית וישב בתוך העם

39:15 ואל-ירמיהו היה דבר-יהוה בהיתו עצור בחצר המטרה לאמר

39:16 הלוך ואמרת לעבד-מלך הכושי לאמר כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני מבי את-דברי אל-העיר הזאת לרעה ולא לטובה והיו לפניך ביום ההוא

39:17 והצלתיך ביום-ההוא נאם-יהוה ולא תנתן ביד האנשים אשר-אתה יגור מפניהם

39:18 כי מלט אמלטך ובחרב לא תפל והיתה לך נפשך לשלל כי-בטחת בי נאם-יהוה

40:1 הדבר אשר-היה אל-ירמיהו מאת יהוה אחר שלח אתו נבוזראדן רב-טבחים מן-הרמה בקחתו אתו והוא-אסור באזקים בתוך כל-גלות ירושלם ויהודה המגלים בבלה

40:2 ויקח רב-טבחים לירמיהו ויאמר אליו יהוה אלהיך דבר את-הרעה הזאת אל-המקום הזה

40:3 ויבא ויעש יהוה כאשר דבר כי-חטאתם ליהוה ולא-שמעתם בקולו והיה לכם דבר הזה

40:4 ועתה הנה פתחתיך היום מן-האזקים אשר על-ידך אם-טוב בעיניך לבוא אתי בבל בא ואשים את-עיני עליך ואם-רע בעיניך לבוא-אתי בבל חדל ראה כל-הארץ לפניך אל-טוב ואל-הישר בעיניך ללכת שמה לך

40:5 ועודנו לא-ישוב ושבה אל-גדליה בן-אחיקם בן-שפן אשר הפקיד מלך-בבל בערי יהודה ושב אתו בתוך העם או אל-כל-הישר בעיניך ללכת לך ויתן-לו רב-טבחים ארחה ומשאת וישלחהו

40:6 ויבא ירמיהו אל-גדליה בן-אחיקם המצפתה וישב אתו בתוך העם הנשארים בארץ

40:7 וישמעו כל-שרי החילים אשר בשדה המה ואנשיהם כי-הפקיד מלך-בבל את-גדליהו בן-אחיקם בארץ וכי הפקיד אתו אנשים ונשים וטף ומדלת הארץ מאשר לא-הגלו בבלה

40:8 ויבאו אל-גדליה המצפתה וישמעאל בן-נתניהו ויוחנן ויונתן בני-קרח ושריה בן-תנחמת ובני עופי הנטפתי ויזניהו בן-המעכתי המה ואנשיהם

40:9 וישבע להם גדליהו בן-אחיקם בן-שפן ולאנשיהם לאמר אל-תיראו מעבוד הכשדים שבו בארץ ועבדו את-מלך בבל וייטב לכם

40:10 ואני הנני ישב במצפה לעמד לפני הכשדים אשר יבאו אלינו ואתם אספו יין וקיץ ושמן ושמו בכליכם ושבו בעריכם אשר-תפשתם

40:11 וגם כל-היהודים אשר-במואב ובבני-עמון ובאדום ואשר בכל-הארצות שמעו כי-נתן מלך-בבל שארית ליהודה וכי הפקיד עליהם את-גדליהו בן-אחיקם בן-שפן

40:12 וישבו כל-היהודים מכל-המקמות אשר נדחו-שם ויבאו ארץ-יהודה אל-גדליהו המצפתה ויאספו יין וקיץ הרבה מאד

40:13 ויוחנן בן-קרח וכל-שרי החילים אשר בשדה באו אל-גדליהו המצפתה

40:14 ויאמרו אליו הידע תדע כי בעליס מלך בני-עמון שלח את-ישמעאל בן-נתניה להכתך נפש ולא-האמין להם גדליהו בן-אחיקם

40:15 ויוחנן בן-קרח אמר אל-גדליהו בסתר במצפה לאמר אלכה נא ואכה את-ישמעאל בן-נתניה ואיש לא ידע למה יככה נפש ונפצו כל-יהודה הנקבצים אליך ואבדה שארית יהודה

40:16 ויאמר גדליהו בן-אחיקם אל-יוחנן בן-קרח אל-תעש את-הדבר הזה כי-שקר אתה דבר אל-ישמעאל

41:1 ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן-נתניה בן-אלישמע מזרע המלוכה ורבי המלך ועשרה אנשים אתו אל-גדליהו בן-אחיקם המצפתה ויאכלו שם לחם יחדו במצפה

41:2 ויקם ישמעאל בן-נתניה ועשרת האנשים אשר-היו אתו ויכו את-גדליהו בן-אחיקם בן-שפן בחרב וימת אתו אשר-הפקיד מלך-בבל בארץ

41:3 ואת כל-היהודים אשר-היו אתו את-גדליהו במצפה ואת-הכשדים אשר נמצאו-שם את אנשי המלחמה הכה ישמעאל

41:4 ויהי ביום השני להמית את-גדליהו ואיש לא ידע

41:5 ויבאו אנשים משכם משלו ומשמרון שמנים איש מגלחי זקן וקרעי בגדים ומתגדדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית יהוה

41:6 ויצא ישמעאל בן-נתניה לקראתם מן-המצפה הלך הלך ובכה ויהי כפגש אתם ויאמר אליהם באו אל-גדליהו בן-אחיקם

41:7 ויהי כבואם אל-תוך העיר וישחטם ישמעאל בן-נתניה אל-תוך הבור הוא והאנשים אשר-אתו

41:8 ועשרה אנשים נמצאו-בם ויאמרו אל-ישמעאל אל-תמתנו כי-יש-לנו מטמנים בשדה חטים ושערים ושמן ודבש ויחדל ולא המיתם בתוך אחיהם

41:9 והבור אשר השליך שם ישמעאל את כל-פגרי האנשים אשר הכה ביד-גדליהו הוא אשר עשה המלך אסא מפני בעשא מלך-ישראל אתו מלא ישמעאל בן-נתניהו חללים

41:10 וישב ישמעאל את-כל-שארית העם אשר במצפה את-בנות המלך ואת-כל-העם הנשארים במצפה אשר הפקיד נבוזראדן רב-טבחים את-גדליהו בן-אחיקם וישבם ישמעאל בן-נתניה וילך לעבר אל-בני עמון

41:11 וישמע יוחנן בן-קרח וכל-שרי החילים אשר אתו את כל-הרעה אשר עשה ישמעאל בן-נתניה

41:12 ויקחו את-כל-האנשים וילכו להלחם עם-ישמעאל בן-נתניה וימצאו אתו אל-מים רבים אשר בגבעון

41:13 ויהי כראות כל-העם אשר את-ישמעאל את-יוחנן בן-קרח ואת כל-שרי החילים אשר אתו וישמחו

41:14 ויסבו כל-העם אשר-שבה ישמעאל מן-המצפה וישבו וילכו אל-יוחנן בן-קרח

41:15 וישמעאל בן-נתניה נמלט בשמנה אנשים מפני יוחנן וילך אל-בני עמון

41:16 ויקח יוחנן בן-קרח וכל-שרי החילים אשר-אתו את כל-שארית העם אשר השיב מאת ישמעאל בן-נתניה מן-המצפה אחר הכה את-גדליה בן-אחיקם גברים אנשי המלחמה ונשים וטף וסרסים אשר השיב מגבעון

41:17 וילכו וישבו בגרות כמוהם אשר-אצל בית לחם ללכת לבוא מצרים

41:18 מפני הכשדים כי יראו מפניהם כי-הכה ישמעאל בן-נתניה את-גדליהו בן-אחיקם אשר-הפקיד מלך-בבל בארץ

42:1 ויגשו כל-שרי החילים ויוחנן בן-קרח ויזניה בן-הושעיה וכל-העם מקטן ועד-גדול

42:2 ויאמרו אל-ירמיהו הנביא תפל-נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו אל-יהוה אלהיך בעד כל-השארית הזאת כי-נשארנו מעט מהרבה כאשר עיניך ראות אתנו

42:3 ויגד-לנו יהוה אלהיך את-הדרך אשר נלך-בה ואת-הדבר אשר נעשה

42:4 ויאמר אליהם ירמיהו הנביא שמעתי הנני מתפלל אל-יהוה אלהיכם כדבריכם והיה כל-הדבר אשר-יענה יהוה אתכם אגיד לכם לא-אמנע מכם דבר

42:5 והמה אמרו אל-ירמיהו יהי יהוה בנו לעד אמת ונאמן אם-לא ככל-הדבר אשר ישלחך יהוה אלהיך אלינו כן נעשה

42:6 אם-טוב ואם-רע בקול יהוה אלהינו אשר אנו שלחים אתך אליו נשמע למען אשר ייטב-לנו כי נשמע בקול יהוה אלהינו

42:7 ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר-יהוה אל-ירמיהו

42:8 ויקרא אל-יוחנן בן-קרח ואל כל-שרי החילים אשר אתו ולכל-העם למקטן ועד-גדול

42:9 ויאמר אליהם כה-אמר יהוה אלהי ישראל אשר שלחתם אתי אליו להפיל תחנתכם לפניו

42:10 אם-שוב תשבו בארץ הזאת ובניתי אתכם ולא אהרס ונטעתי אתכם ולא אתוש כי נחמתי אל-הרעה אשר עשיתי לכם

42:11 אל-תיראו מפני מלך בבל אשר-אתם יראים מפניו אל-תיראו ממנו נאם-יהוה כי-אתכם אני להושיע אתכם ולהציל אתכם מידו

42:12 ואתן לכם רחמים ורחם אתכם והשיב אתכם אל-אדמתכם

42:13 ואם-אמרים אתם לא נשב בארץ הזאת לבלתי שמע בקול יהוה אלהיכם

42:14 לאמר לא כי ארץ מצרים נבוא אשר לא-נראה מלחמה וקול שופר לא נשמע וללחם לא-נרעב ושם נשב

42:15 ועתה לכן שמעו דבר-יהוה שארית יהודה כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אם-אתם שום תשמון פניכם לבא מצרים ובאתם לגור שם

42:16 והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם בארץ מצרים והרעב אשר-אתם דאגים ממנו שם ידבק אחריכם מצרים ושם תמתו

42:17 ויהיו כל-האנשים אשר-שמו את-פניהם לבוא מצרים לגור שם ימותו בחרב ברעב ובדבר ולא-יהיה להם שריד ופליט מפני הרעה אשר אני מביא עליהם

42:18 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל כאשר נתך אפי וחמתי על-ישבי ירושלם כן תתך חמתי עליכם בבאכם מצרים והייתם לאלה ולשמה ולקללה ולחרפה ולא-תראו עוד את-המקום הזה

42:19 דבר יהוה עליכם שארית יהודה אל-תבאו מצרים ידע תדעו כי-העידתי בכם היום

42:20 כי התעתים בנפשותיכם כי-אתם שלחתם אתי אל-יהוה אלהיכם לאמר התפלל בעדנו אל-יהוה אלהינו וככל אשר יאמר יהוה אלהינו כן הגד-לנו ועשינו

42:21 ואגד לכם היום ולא שמעתם בקול יהוה אלהיכם ולכל אשר-שלחני אליכם

42:22 ועתה ידע תדעו כי בחרב ברעב ובדבר תמותו במקום אשר חפצתם לבוא לגור שם

43:1 ויהי ככלות ירמיהו לדבר אל-כל-העם את-כל-דברי יהוה אלהיהם אשר שלחו יהוה אלהיהם אליהם את כל-הדברים האלה

43:2 ויאמר עזריה בן-הושעיה ויוחנן בן-קרח וכל-האנשים הזדים אמרים אל-ירמיהו שקר אתה מדבר לא שלחך יהוה אלהינו לאמר לא-תבאו מצרים לגור שם

43:3 כי ברוך בן-נריה מסית אתך בנו למען תת אתנו ביד-הכשדים להמית אתנו ולהגלות אתנו בבל

43:4 ולא-שמע יוחנן בן-קרח וכל-שרי החילים וכל-העם בקול יהוה לשבת בארץ יהודה

43:5 ויקח יוחנן בן-קרח וכל-שרי החילים את כל-שארית יהודה אשר-שבו מכל-הגוים אשר נדחו-שם לגור בארץ יהודה

43:6 את-הגברים ואת-הנשים ואת-הטף ואת-בנות המלך ואת כל-הנפש אשר הניח נבוזראדן רב-טבחים את-גדליהו בן-אחיקם בן-שפן ואת ירמיהו הנביא ואת-ברוך בן-נריהו

43:7 ויבאו ארץ מצרים כי לא שמעו בקול יהוה ויבאו עד-תחפנחס

43:8 ויהי דבר-יהוה אל-ירמיהו בתחפנחס לאמר

43:9 קח בידך אבנים גדלות וטמנתם במלט במלבן אשר בפתח בית-פרעה בתחפנחס לעיני אנשים יהודים

43:10 ואמרת אליהם כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני שלח ולקחתי את-נבוכדראצר מלך-בבל עבדי ושמתי כסאו ממעל לאבנים האלה אשר טמנתי ונטה את-שפרורו עליהם

43:11 ובאה והכה את-ארץ מצרים אשר למות למות ואשר לשבי לשבי ואשר לחרב לחרב

43:12 והצתי אש בבתי אלהי מצרים ושרפם ושבם ועטה את-ארץ מצרים כאשר-יעטה הרעה את-בגדו ויצא משם בשלום

43:13 ושבר את-מצבות בית שמש אשר בארץ מצרים ואת-בתי אלהי-מצרים ישרף באש

44:1 הדבר אשר היה אל-ירמיהו אל כל-היהודים הישבים בארץ מצרים הישבים במגדל ובתחפנחס ובנף ובארץ פתרוס לאמר

44:2 כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אתם ראיתם את כל-הרעה אשר הבאתי על-ירושלם ועל כל-ערי יהודה והנם חרבה היום הזה ואין בהם יושב

44:3 מפני רעתם אשר עשו להכעסני ללכת לקטר לעבד לאלהים אחרים אשר לא ידעום המה אתם ואבתיכם

44:4 ואשלח אליכם את-כל-עבדי הנביאים השכים ושלח לאמר אל-נא תעשו את דבר-התעבה הזאת אשר שנאתי

44:5 ולא שמעו ולא-הטו את-אזנם לשוב מרעתם לבלתי קטר לאלהים אחרים

44:6 ותתך חמתי ואפי ותבער בערי יהודה ובחצות ירושלם ותהיינה לחרבה לשממה כיום הזה

44:7 ועתה כה-אמר יהוה אלהי צבאות אלהי ישראל למה אתם עשים רעה גדולה אל-נפשתכם להכרית לכם איש-ואשה עולל ויונק מתוך יהודה לבלתי הותיר לכם שארית

44:8 להכעסני במעשי ידיכם לקטר לאלהים אחרים בארץ מצרים אשר-אתם באים לגור שם למען הכרית לכם ולמען היותכם לקללה ולחרפה בכל גויי הארץ

44:9 השכחתם את-רעות אבותיכם ואת-רעות מלכי יהודה ואת רעות נשיו ואת רעתכם ואת רעת נשיכם אשר עשו בארץ יהודה ובחצות ירושלם

44:10 לא דכאו עד היום הזה ולא יראו ולא-הלכו בתורתי ובחקתי אשר-נתתי לפניכם ולפני אבותיכם

44:11 לכן כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני שם פני בכם לרעה ולהכרית את-כל-יהודה

44:12 ולקחתי את-שארית יהודה אשר-שמו פניהם לבוא ארץ-מצרים לגור שם ותמו כל בארץ מצרים יפלו בחרב ברעב יתמו מקטן ועד-גדול בחרב וברעב ימתו והיו לאלה לשמה ולקללה ולחרפה

44:13 ופקדתי על היושבים בארץ מצרים כאשר פקדתי על-ירושלם בחרב ברעב ובדבר

44:14 ולא יהיה פליט ושריד לשארית יהודה הבאים לגור-שם בארץ מצרים ולשוב ארץ יהודה אשר-המה מנשאים את-נפשם לשוב לשבת שם כי לא-ישובו כי אם-פלטים

44:15 ויענו את-ירמיהו כל-האנשים הידעים כי-מקטרות נשיהם לאלהים אחרים וכל-הנשים העמדות קהל גדול וכל-העם הישבים בארץ-מצרים בפתרוס לאמר

44:16 הדבר אשר-דברת אלינו בשם יהוה איננו שמעים אליך

44:17 כי עשה נעשה את-כל-הדבר אשר-יצא מפינו לקטר למלכת השמים והסיך-לה נסכים כאשר עשינו אנחנו ואבתינו מלכינו ושרינו בערי יהודה ובחצות ירושלם ונשבע-לחם ונהיה טובים ורעה לא ראינו

44:18 ומן-אז חדלנו לקטר למלכת השמים והסך-לה נסכים חסרנו כל ובחרב וברעב תמנו

44:19 וכי-אנחנו מקטרים למלכת השמים ולהסך לה נסכים המבלעדי אנשינו עשינו לה כונים להעצבה והסך לה נסכים

44:20 ויאמר ירמיהו אל-כל-העם על-הגברים ועל-הנשים ועל-כל-העם הענים אתו דבר לאמר

44:21 הלוא את-הקטר אשר קטרתם בערי יהודה ובחצות ירושלם אתם ואבותיכם מלכיכם ושריכם ועם הארץ אתם זכר יהוה ותעלה על-לבו

44:22 ולא-יוכל יהוה עוד לשאת מפני רע מעלליכם מפני התועבת אשר עשיתם ותהי ארצכם לחרבה ולשמה ולקללה מאין יושב כהיום הזה

44:23 מפני אשר קטרתם ואשר חטאתם ליהוה ולא שמעתם בקול יהוה ובתרתו ובחקתיו ובעדותיו לא הלכתם על-כן קראת אתכם הרעה הזאת כיום הזה

44:24 ויאמר ירמיהו אל-כל-העם ואל כל-הנשים שמעו דבר-יהוה כל-יהודה אשר בארץ מצרים

44:25 כה-אמר יהוה-צבאות אלהי ישראל לאמר אתם ונשיכם ותדברנה בפיכם ובידיכם מלאתם לאמר עשה נעשה את-נדרינו אשר נדרנו לקטר למלכת השמים ולהסך לה נסכים הקים תקימנה את-נדריכם ועשה תעשינה את-נדריכם

44:26 לכן שמעו דבר-יהוה כל-יהודה הישבים בארץ מצרים הנני נשבעתי בשמי הגדול אמר יהוה אם-יהיה עוד שמי נקרא בפי כל-איש יהודה אמר חי-אדני יהוה בכל-ארץ מצרים

44:27 הנני שקד עליהם לרעה ולא לטובה ותמו כל-איש יהודה אשר בארץ-מצרים בחרב וברעב עד-כלותם

44:28 ופליטי חרב ישבון מן-ארץ מצרים ארץ יהודה מתי מספר וידעו כל-שארית יהודה הבאים לארץ-מצרים לגור שם דבר-מי יקום ממני ומהם

44:29 וזאת-לכם האות נאם-יהוה כי-פקד אני עליכם במקום הזה למען תדעו כי קום יקומו דברי עליכם לרעה

44:30 כה אמר יהוה הנני נתן את-פרעה חפרע מלך-מצרים ביד איביו וביד מבקשי נפשו כאשר נתתי את-צדקיהו מלך-יהודה ביד נבוכדראצר מלך-בבל איבו ומבקש נפשו

45:1 הדבר אשר דבר ירמיהו הנביא אל-ברוך בן-נריה בכתבו את-הדברים האלה על-ספר מפי ירמיהו בשנה הרבעית ליהויקים בן-יאשיהו מלך יהודה לאמר

45:2 כה-אמר יהוה אלהי ישראל עליך ברוך

45:3 אמרת אוי-נא לי כי-יסף יהוה יגון על-מכאבי יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי

45:4 כה תאמר אליו כה אמר יהוה הנה אשר-בניתי אני הרס ואת אשר-נטעתי אני נתש ואת-כל-הארץ היא

45:5 ואתה תבקש-לך גדלות אל-תבקש כי הנני מביא רעה על-כל-בשר נאם-יהוה ונתתי לך את-נפשך לשלל על כל-המקמות אשר תלך-שם

46:1 אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיהו הנביא על-הגוים

46:2 למצרים על-חיל פרעה נכו מלך מצרים אשר-היה על-נהר-פרת בכרכמש אשר הכה נבוכדראצר מלך בבל בשנת הרביעית ליהויקים בן-יאשיהו מלך יהודה

46:3 ערכו מגן וצנה וגשו למלחמה

46:4 אסרו הסוסים ועלו הפרשים והתיצבו בכובעים מרקו הרמחים לבשו הסרינת

46:5 מדוע ראיתי המה חתים נסגים אחור וגבוריהם יכתו ומנוס נסו ולא הפנו מגור מסביב נאם-יהוה

46:6 אל-ינוס הקל ואל-ימלט הגבור צפונה על-יד נהר-פרת כשלו ונפלו

46:7 מי-זה כיאר יעלה כנהרות יתגעשו מימיו

46:8 מצרים כיאר יעלה וכנהרות יתגעשו מים ויאמר אעלה אכסה-ארץ אבידה עיר וישבי בה

46:9 עלו הסוסים והתהללו הרכב ויצאו הגבורים כוש ופוט תפשי מגן ולודים תפשי דרכי קשת

46:10 והיום ההוא לאדני יהוה צבאות יום נקמה להנקם מצריו ואכלה חרב ושבעה ורותה מדמם כי זבח לאדני יהוה צבאות בארץ צפון אל-נהר-פרת

46:11 עלי גלעד וקחי צרי בתולת בת-מצרים לשוא הרביתי רפאות תעלה אין לך

46:12 שמעו גוים קלונך וצוחתך מלאה הארץ כי-גבור בגבור כשלו יחדיו נפלו שניהם

46:13 הדבר אשר דבר יהוה אל-ירמיהו הנביא לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את-ארץ מצרים

46:14 הגידו במצרים והשמיעו במגדול והשמיעו בנף ובתחפנחס אמרו התיצב והכן לך כי-אכלה חרב סביביך

46:15 מדוע נסחף אביריך לא עמד כי יהוה הדפו

46:16 הרבה כושל גם-נפל איש אל-רעהו ויאמרו קומה ונשבה אל-עמנו ואל-ארץ מולדתנו מפני חרב היונה

46:17 קראו שם פרעה מלך-מצרים שאון העביר המועד

46:18 חי-אני נאם-המלך יהוה צבאות שמו כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא

46:19 כלי גולה עשי לך יושבת בת-מצרים כי-נף לשמה תהיה ונצתה מאין יושב

46:20 עגלה יפה-פיה מצרים קרץ מצפון בא בא

46:21 גם-שכריה בקרבה כעגלי מרבק כי-גם-המה הפנו נסו יחדיו לא עמדו כי יום אידם בא עליהם עת פקדתם

46:22 קולה כנחש ילך כי-בחיל ילכו ובקרדמות באו לה כחטבי עצים

46:23 כרתו יערה נאם-יהוה כי לא יחקר כי רבו מארבה ואין להם מספר

46:24 הבישה בת-מצרים נתנה ביד עם-צפון

46:25 אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פוקד אל-אמון מנא ועל-פרעה ועל-מצרים ועל-אלהיה ועל-מלכיה ועל-פרעה ועל הבטחים בו

46:26 ונתתים ביד מבקשי נפשם וביד נבוכדראצר מלך-בבל וביד-עבדיו ואחרי-כן תשכן כימי-קדם נאם-יהוה

46:27 ואתה אל-תירא עבדי יעקב ואל-תחת ישראל כי הנני מושעך מרחוק ואת-זרעך מארץ שבים ושב יעקוב ושקט ושאנן ואין מחריד

46:28 אתה אל-תירא עבדי יעקב נאם-יהוה כי אתך אני כי אעשה כלה בכל-הגוים אשר הדחתיך שמה ואתך לא-אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך

47:1 אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיהו הנביא אל-פלשתים בטרם יכה פרעה את-עזה

47:2 כה אמר יהוה הנה-מים עלים מצפון והיו לנחל שוטף וישטפו ארץ ומלואה עיר וישבי בה וזעקו האדם והילל כל יושב הארץ

47:3 מקול שעטת פרסות אביריו מרעש לרכבו המון גלגליו לא-הפנו אבות אל-בנים מרפיון ידים

47:4 על-היום הבא לשדוד את-כל-פלשתים להכרית לצר ולצידון כל שריד עזר כי-שדד יהוה את-פלשתים שארית אי כפתור

47:5 באה קרחה אל-עזה נדמתה אשקלון שארית עמקם עד-מתי תתגודדי

47:6 הוי חרב ליהוה עד-אנה לא תשקטי האספי אל-תערך הרגעי ודמי

47:7 איך תשקטי ויהוה צוה-לה אל-אשקלון ואל-חוף הים שם יעדה

48:1 למואב כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל-נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה

48:2 אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם-מדמן תדמי אחריך תלך חרב

48:3 קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול

48:4 נשברה מואב השמיעו זעקה צעוריה

48:5 כי מעלה הלחות בבכי יעלה-בכי כי במורד חורנים צרי צעקת-שבר שמעו

48:6 נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר

48:7 כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם-את תלכדי ויצא כמיש בגולה כהניו ושריו יחד

48:8 ויבא שדד אל-כל-עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה

48:9 תנו-ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן

48:10 ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם

48:11 שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא אל-שמריו ולא-הורק מכלי אל-כלי ובגולה לא הלך על-כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר

48:12 לכן הנה-ימים באים נאם-יהוה ושלחתי-לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו

48:13 ובש מואב מכמוש כאשר-בשו בית ישראל מבית אל מבטחם

48:14 איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי-חיל למלחמה

48:15 שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם-המלך יהוה צבאות שמו

48:16 קרוב איד-מואב לבוא ורעתו מהרה מאד

48:17 נדו לו כל-סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה-עז מקל תפארה

48:18 רדי מכבוד ישבי בצמא ישבת בת-דיבון כי-שדד מואב עלה בך שחת מבצריך

48:19 אל-דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי-נס ונמלטה אמרי מה-נהיתה

48:20 הביש מואב כי-חתה הילילי וזעקי הגידו בארנון כי שדד מואב

48:21 ומשפט בא אל-ארץ המישר אל-חלון ואל-יהצה ועל-מופעת

48:22 ועל-דיבון ועל-נבו ועל-בית דבלתים

48:23 ועל קריתים ועל-בית גמול ועל-בית מעון

48:24 ועל-קריות ועל-בצרה ועל כל-ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות

48:25 נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם יהוה

48:26 השכירהו כי על-יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם-הוא

48:27 ואם לוא השחק היה לך ישראל אם-בגנבים נמצאה כי-מדי דבריך בו תתנודד

48:28 עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקנן בעברי פי-פחת

48:29 שמענו גאון-מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו

48:30 אני ידעתי נאם-יהוה עברתו ולא-כן בדיו לא-כן עשו

48:31 על-כן על-מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל-אנשי קיר-חרש יהגה

48:32 מבכי יעזר אבכה-לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על-קיצך ועל-בצירך שדד נפל

48:33 ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא-ידרך הידד הידד לא הידד

48:34 מזעקת חשבון עד-אלעלה עד-יהץ נתנו קולם מצער עד-חרנים עגלת שלשיה כי גם-מי נמרים למשמות יהיו

48:35 והשבתי למואב נאם-יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו

48:36 על-כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל-אנשי קיר-חרש כחלילים יהמה על-כן יתרת עשה אבדו

48:37 כי כל-ראש קרחה וכל-זקן גרעה על כל-ידים גדדת ועל-מתנים שק

48:38 על כל-גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי-שברתי את-מואב ככלי אין-חפץ בו נאם-יהוה

48:39 איך חתה הילילו איך הפנה-ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל-סביביו

48:40 כי-כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל-מואב

48:41 נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה

48:42 ונשמד מואב מעם כי על-יהוה הגדיל

48:43 פחד ופחת ופח עליך יושב מואב נאם-יהוה

48:44 הניס מפני הפחד יפל אל-הפחת והעלה מן-הפחת ילכד בפח כי-אביא אליה אל-מואב שנת פקדתם נאם-יהוה

48:45 בצל חשבון עמדו מכח נסים כי-אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון

48:46 אוי-לך מואב אבד עם-כמוש כי-לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה

48:47 ושבתי שבות-מואב באחרית הימים נאם-יהוה עד-הנה משפט מואב

49:1 לבני עמון כה אמר יהוה הבנים אין לישראל אם-יורש אין לו מדוע ירש מלכם את-גד ועמו בעריו ישב

49:2 לכן הנה ימים באים נאם-יהוה והשמעתי אל-רבת בני-עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את-ירשיו אמר יהוה

49:3 הילילי חשבון כי שדדה-עי צעקנה בנות רבה חגרנה שקים ספדנה והתשוטטנה בגדרות כי מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדיו

49:4 מה-תתהללי בעמקים זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי

49:5 הנני מביא עליך פחד נאם-אדני יהוה צבאות מכל-סביביך ונדחתם איש לפניו ואין מקבץ לנדד

49:6 ואחרי-כן אשיב את-שבות בני-עמון נאם-יהוה

49:7 לאדום כה אמר יהוה צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם

49:8 נסו הפנו העמיקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עת פקדתיו

49:9 אם-בצרים באו לך לא ישארו עוללות אם-גנבים בלילה השחיתו דים

49:10 כי-אני חשפתי את-עשו גליתי את-מסתריו ונחבה לא יוכל שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו

49:11 עזבה יתמיך אני אחיה ואלמנתיך עלי תבטחו

49:12 כי-כה אמר יהוה הנה אשר-אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה

49:13 כי בי נשבעתי נאם-יהוה כי-לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל-עריה תהיינה לחרבות עולם

49:14 שמועה שמעתי מאת יהוה וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה

49:15 כי-הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם

49:16 תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי-תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם-יהוה

49:17 והיתה אדום לשמה כל עבר עליה ישם וישרק על-כל-מכותה

49:18 כמהפכת סדם ועמרה ושכניה אמר יהוה לא-ישב שם איש ולא-יגור בה בן-אדם

49:19 הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל-נוה איתן כי-ארגיעה אריצנו מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יעידני ומי-זה רעה אשר יעמד לפני

49:20 לכן שמעו עצת-יהוה אשר יעץ אל-אדום ומחשבותיו אשר חשב אל-ישבי תימן אם-לא יסחבום צעירי הצאן אם-לא ישים עליהם נוהם

49:21 מקול נפלם רעשה הארץ צעקה בים-סוף נשמע קולה

49:22 הנה כנשר יעלה וידאה ויפרש כנפיו על-בצרה והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה

49:23 לדמשק בושה חמת וארפד כי-שמעה רעה שמעו נמגו בים דאגה השקט לא יוכל

49:24 רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה צרה וחבלים אחזתה כיולדה

49:25 איך לא-עזבה עיר תהלה קרית משושי

49:26 לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל-אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאם יהוה צבאות

49:27 והצתי אש בחומת דמשק ואכלה ארמנות בן-הדד

49:28 לקדר ולממלכות חצור אשר הכה נבוכדראצור מלך-בבל כה אמר יהוה קומו עלו אל-קדר ושדדו את-בני-קדם

49:29 אהליהם וצאנם יקחו יריעותיהם וכל-כליהם וגמליהם ישאו להם וקראו עליהם מגור מסביב

49:30 נסו נדו מאד העמיקו לשבת ישבי חצור נאם-יהוה כי-יעץ עליכם נבוכדראצר מלך-בבל עצה וחשב עליהם מחשבה

49:31 קומו עלו אל-גוי שליו יושב לבטח נאם-יהוה לא-דלתים ולא-בריח לו בדד ישכנו

49:32 והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל וזרתים לכל-רוח קצוצי פאה ומכל-עבריו אביא את-אידם נאם-יהוה

49:33 והיתה חצור למעון תנים שממה עד-עולם לא-ישב שם איש ולא-יגור בה בן-אדם

49:34 אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיהו הנביא אל-עילם בראשית מלכות צדקיה מלך-יהודה לאמר

49:35 כה אמר יהוה צבאות הנני שבר את-קשת עילם ראשית גבורתם

49:36 והבאתי אל-עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים וזרתים לכל הרחות האלה ולא-יהיה הגוי אשר לא-יבוא שם נדחי עולם

49:37 והחתתי את-עילם לפני איביהם ולפני מבקשי נפשם והבאתי עליהם רעה את-חרון אפי נאם-יהוה ושלחתי אחריהם את-החרב עד כלותי אותם

49:38 ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאם-יהוה

49:39 והיה באחרית הימים אשוב את-שבית עילם נאם-יהוה

50:1 הדבר אשר דבר יהוה אל-בבל אל-ארץ כשדים ביד ירמיהו הנביא

50:2 הגידו בגוים והשמיעו ושאו-נס השמיעו אל-תכחדו אמרו נלכדה בבל הביש בל חת מרדך הבישו עצביה חתו גלוליה

50:3 כי עלה עליה גוי מצפון הוא-ישית את-ארצה לשמה ולא-יהיה יושב בה מאדם ועד-בהמה נדו הלכו

50:4 בימים ההמה ובעת ההיא נאם-יהוה יבאו בני-ישראל המה ובני-יהודה יחדו הלוך ובכו ילכו ואת-יהוה אלהיהם יבקשו

50:5 ציון ישאלו דרך הנה פניהם באו ונלוו אל-יהוה ברית עולם לא תשכח

50:6 צאן אבדות היה עמי רעיהם התעום הרים שובבים מהר אל-גבעה הלכו שכחו רבצם

50:7 כל-מוצאיהם אכלום וצריהם אמרו לא נאשם תחת אשר חטאו ליהוה נוה-צדק ומקוה אבותיהם יהוה

50:8 נדו מתוך בבל ומארץ כשדים יצאו והיו כעתודים לפני-צאן

50:9 כי הנה אנכי מעיר ומעלה על-בבל קהל-גוים גדלים מארץ צפון וערכו לה משם תלכד חציו כגבור משכיל לא ישוב ריקם

50:10 והיתה כשדים לשלל כל-שלליה ישבעו נאם-יהוה

50:11 כי תשמחי כי תעלזי שסי נחלתי כי תפושי כעגלה דשה ותצהלי כאברים

50:12 בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה

50:13 מקצף יהוה לא תשב והיתה שממה כלה כל עבר על-בבל ישם וישרק על-כל-מכותיה

50:14 ערכו על-בבל סביב כל-דרכי קשת ידו אליה אל-תחמלו אל-חץ כי ליהוה חטאה

50:15 הריעו עליה סביב נתנה ידה נפלו אשויתיה נהרסו חומותיה כי נקמת יהוה היא הנקמו בה כאשר עשתה עשו-לה

50:16 כרתו זורע מבבל ותפש מגל בעת קציר מפני חרב היונה איש אל-עמו יפנו ואיש לארצו ינסו

50:17 שה פזורה ישראל אריות הדיחו הראשון אכלו מלך אשור וזה האחרון עצמו נבוכדראצר מלך בבל

50:18 לכן כה-אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פקד אל-מלך בבל ואל-ארצו כאשר פקדתי אל-מלך אשור

50:19 ושבבתי את-ישראל אל-נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו

50:20 בימים ההם ובעת ההיא נאם-יהוה יבקש את-עון ישראל ואיננו ואת-חטאת יהודה ולא תמצאינה כי אסלח לאשר אשאיר

50:21 על-הארץ מרתים עלה עליה ואל-יושבי פקוד חרב והחרם אחריהם נאם-יהוה ועשה ככל אשר צויתיך

50:22 קול מלחמה בארץ ושבר גדול

50:23 איך נגדע וישבר פטיש כל-הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים

50:24 יקשתי לך וגם-נלכדת בבל ואת לא ידעת נמצאת וגם-נתפשת כי ביהוה התגרית

50:25 פתח יהוה את-אוצרו ויוצא את-כלי זעמו כי-מלאכה היא לאדני יהוה צבאות בארץ כשדים

50:26 באו-לה מקץ פתחו מאבסיה סלוה כמו-ערמים והחרימוה אל-תהי-לה שארית

50:27 חרבו כל-פריה ירדו לטבח הוי עליהם כי-בא יומם עת פקדתם

50:28 קול נסים ופלטים מארץ בבל להגיד בציון את-נקמת יהוה אלהינו נקמת היכלו

50:29 השמיעו אל-בבל רבים כל-דרכי קשת חנו עליה סביב אל-יהי- פליטה שלמו-לה כפעלה ככל אשר עשתה עשו-לה כי אל-יהוה זדה אל-קדוש ישראל

50:30 לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל-אנשי מלחמתה ידמו ביום ההוא נאם-יהוה

50:31 הנני אליך זדון נאם-אדני יהוה צבאות כי בא יומך עת פקדתיך

50:32 וכשל זדון ונפל ואין לו מקים והצתי אש בעריו ואכלה כל-סביבתיו

50:33 כה אמר יהוה צבאות עשוקים בני-ישראל ובני-יהודה יחדו וכל-שביהם החזיקו בם מאנו שלחם

50:34 גאלם חזק יהוה צבאות שמו ריב יריב את-ריבם למען הרגיע את-הארץ והרגיז לישבי בבל

50:35 חרב על-כשדים נאם-יהוה ואל-ישבי בבל ואל-שריה ואל-חכמיה

50:36 חרב אל-הבדים ונאלו חרב אל-גבוריה וחתו

50:37 חרב אל-סוסיו ואל-רכבו ואל-כל-הערב אשר בתוכה והיו לנשים חרב אל-אוצרתיה ובזזו

50:38 חרב אל-מימיה ויבשו כי ארץ פסלים היא ובאימים יתהללו

50:39 לכן ישבו ציים את-איים וישבו בה בנות יענה ולא-תשב עוד לנצח ולא תשכון עד-דור ודור

50:40 כמהפכת אלהים את-סדם ואת-עמרה ואת-שכניה נאם-יהוה לא-ישב שם איש ולא-יגור בה בן-אדם

50:41 הנה עם בא מצפון וגוי גדול ומלכים רבים יערו מירכתי-ארץ

50:42 קשת וכידן יחזיקו אכזרי המה ולא ירחמו קולם כים יהמה ועל-סוסים ירכבו ערוך כאיש למלחמה עליך בת-בבל

50:43 שמע מלך-בבל את-שמעם ורפו ידיו צרה החזיקתהו חיל כיולדה

50:44 הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל-נוה איתן כי-ארגעה ארוצם מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יועדני ומי-זה רעה אשר יעמד לפני

50:45 לכן שמעו עצת-יהוה אשר יעץ אל-בבל ומחשבותיו אשר חשב אל-ארץ כשדים אם-לא יסחבום צעירי הצאן אם-לא ישים עליהם נוה

50:46 מקול נתפשה בבל נרעשה הארץ וזעקה בגוים נשמע

51:1 כה אמר יהוה הנני מעיר על-בבל ואל-ישבי לב קמי רוח משחית

51:2 ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויבקקו את-ארצה כי-היו עליה מסביב ביום רעה

51:3 אל-ידרך ידרך הדרך קשתו ואל-יתעל בסרינו ואל-תחמלו אל-בחריה החרימו כל-צבאה

51:4 ונפלו חללים בארץ כשדים ומדקרים בחוצותיה

51:5 כי לא-אלמן ישראל ויהודה מאלהיו מיהוה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל

51:6 נסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל-תדמו בעונה כי עת נקמה היא ליהוה גמול הוא משלם לה

51:7 כוס-זהב בבל ביד-יהוה משכרת כל-הארץ מיינה שתו גוים על-כן יתהללו גוים

51:8 פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה אולי תרפא

51:9 רפאנו את-בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי-נגע אל-השמים משפטה ונשא עד-שחקים

51:10 הוציא יהוה את-צדקתינו באו ונספרה בציון את-מעשה יהוה אלהינו

51:11 הברו החצים מלאו השלטים העיר יהוה את-רוח מלכי מדי כי-על-בבל מזמתו להשחיתה כי-נקמת יהוה היא נקמת היכלו

51:12 אל-חומת בבל שאו-נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם-זמם יהוה גם-עשה את אשר-דבר אל-ישבי בבל

51:13 שכנתי על-מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך

51:14 נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם-מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד

51:15 עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים

51:16 לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה-ארץ ברקים למטר עשה ויצא רוח מאצרתיו

51:17 נבער כל-אדם מדעת הביש כל-צרף מפסל כי שקר נסכו ולא-רוח בם

51:18 הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו

51:19 לא-כאלה חלק יעקוב כי-יוצר הכל הוא ושבט נחלתו יהוה צבאות שמו

51:20 מפץ-אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות

51:21 ונפצתי בך סוס ורכבו ונפצתי בך רכב ורכבו

51:22 ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה

51:23 ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו ונפצתי בך פחות וסגנים

51:24 ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל-רעתם אשר-עשו בציון לעיניכם נאם יהוה

51:25 הנני אליך הר המשחית נאם-יהוה המשחית את-כל-הארץ ונטיתי את-ידי עליך וגלגלתיך מן-הסלעים ונתתיך להר שרפה

51:26 ולא-יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי-שממות עולם תהיה נאם-יהוה

51:27 שאו-נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו-סוס כילק סמר

51:28 קדשו עליה גוים את-מלכי מדי את-פחותיה ואת-כל-סגניה ואת כל-ארץ ממשלתו

51:29 ותרעש הארץ ותחל כי קמה על-בבל מחשבות יהוה לשום את-ארץ בבל לשמה מאין יושב

51:30 חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדות נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנתיה נשברו בריחיה

51:31 רץ לקראת-רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי-נלכדה עירו מקצה

51:32 והמעברות נתפשו ואת-האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו

51:33 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל בת-בבל כגרן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת-הקציר לה

51:34 אכלנו הממנו נבוכדראצר מלך בבל הציגנו כלי ריק בלענו כתנין מלא כרשו מעדני הדיחנו

51:35 חמסי ושארי על-בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל-ישבי כשדים תאמר ירושלם

51:36 לכן כה אמר יהוה הנני-רב את-ריבך ונקמתי את-נקמתך והחרבתי את-ימה והבשתי את-מקורה

51:37 והיתה בבל לגלים מעון-תנים שמה ושרקה מאין יושב

51:38 יחדו ככפרים ישאגו נערו כגורי אריות

51:39 בחמם אשית את-משתיהם והשכרתים למען יעלזו וישנו שנת-עולם ולא יקיצו נאם יהוה

51:40 אורידם ככרים לטבוח כאילים עם-עתודים

51:41 איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל-הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים

51:42 עלה על-בבל הים בהמון גליו נכסתה

51:43 היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא-ישב בהן כל-איש ולא-יעבר בהן בן-אדם

51:44 ופקדתי על-בל בבבל והצאתי את-בלעו מפיו ולא-ינהרו אליו עוד גוים גם-חומת בבל נפלה

51:45 צאו מתוכה עמי ומלטו איש את-נפשו מחרון אף-יהוה

51:46 ופן-ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על-משל

51:47 לכן הנה ימים באים ופקדתי על-פסילי בבל וכל-ארצה תבוש וכל-חלליה יפלו בתוכה

51:48 ורננו על-בבל שמים וארץ וכל אשר בהם כי מצפון יבוא-לה השודדים נאם-יהוה

51:49 גם-בבל לנפל חללי ישראל גם-לבבל נפלו חללי כל-הארץ

51:50 פלטים מחרב הלכו אל-תעמדו זכרו מרחוק את-יהוה וירושלם תעלה על-לבבכם

51:51 בשנו כי-שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על-מקדשי בית יהוה

51:52 לכן הנה-ימים באים נאם-יהוה ופקדתי על-פסיליה ובכל-ארצה יאנק חלל

51:53 כי-תעלה בבל השמים וכי תבצר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה נאם-יהוה

51:54 קול זעקה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים

51:55 כי-שדד יהוה את-בבל ואבד ממנה קול גדול והמו גליהם כמים רבים נתן שאון קולם

51:56 כי בא עליה על-בבל שודד ונלכדו גבוריה חתתה קשתותם כי אל גמלות יהוה שלם ישלם

51:57 והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת-עולם ולא יקיצו נאם-המלך יהוה צבאות שמו

51:58 כה-אמר יהוה צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי-ריק ולאמים בדי-אש ויעפו

51:59 הדבר אשר-צוה ירמיהו הנביא את-שריה בן-נריה בן-מחסיה בלכתו את-צדקיהו מלך-יהודה בבל בשנת הרבעית למלכו ושריה שר מנוחה

51:60 ויכתב ירמיהו את כל-הרעה אשר-תבוא אל-בבל אל-ספר אחד את כל-הדברים האלה הכתבים אל-בבל

51:61 ויאמר ירמיהו אל-שריה כבאך בבל וראית וקראת את כל-הדברים האלה

51:62 ואמרת יהוה אתה דברת אל-המקום הזה להכריתו לבלתי היות-בו יושב למאדם ועד-בהמה כי-שממות עולם תהיה

51:63 והיה ככלתך לקרא את-הספר הזה תקשר עליו אבן והשלכתו אל-תוך פרת

51:64 ואמרת ככה תשקע בבל ולא-תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד-הנה דברי ירמיהו

52:1 בן-עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו ואחת עשרה שנה מלך בירושלם ושם אמו חמיטל בת-ירמיהו מלבנה

52:2 ויעש הרע בעיני יהוה ככל אשר-עשה יהויקים

52:3 כי על-אף יהוה היתה בירושלם ויהודה עד-השליכו אותם מעל פניו וימרד צדקיהו במלך בבל

52:4 ויהי בשנה התשעית למלכו בחדש העשירי בעשור לחדש בא נבוכדראצר מלך-בבל הוא וכל-חילו על-ירושלם ויחנו עליה ויבנו עליה דיק סביב

52:5 ותבא העיר במצור עד עשתי עשרה שנה למלך צדקיהו

52:6 בחדש הרביעי בתשעה לחדש ויחזק הרעב בעיר ולא-היה לחם לעם הארץ

52:7 ותבקע העיר וכל-אנשי המלחמה יברחו ויצאו מהעיר לילה דרך שער בין-החמתים אשר על-גן המלך וכשדים על-העיר סביב וילכו דרך הערבה

52:8 וירדפו חיל-כשדים אחרי המלך וישיגו את-צדקיהו בערבת ירחו וכל-חילו נפצו מעליו

52:9 ויתפשו את-המלך ויעלו אתו אל-מלך בבל רבלתה בארץ חמת וידבר אתו משפטים

52:10 וישחט מלך-בבל את-בני צדקיהו לעיניו וגם את-כל-שרי יהודה שחט ברבלתה

52:11 ואת-עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים ויבאהו מלך-בבל בבלה ויתנהו בבית-הפקדת עד-יום מותו

52:12 ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע-עשרה שנה למלך נבוכדראצר מלך-בבל בא נבוזראדן רב-טבחים עמד לפני מלך-בבל בירושלם

52:13 וישרף את-בית-יהוה ואת-בית המלך ואת כל-בתי ירושלם ואת-כל-בית הגדול שרף באש

52:14 ואת-כל-חמות ירושלם סביב נתצו כל-חיל כשדים אשר את-רב-טבחים

52:15 ומדלות העם ואת-יתר העם הנשארים בעיר ואת-הנפלים אשר נפלו אל-מלך בבל ואת יתר האמון הגלה נבוזראדן רב-טבחים

52:16 ומדלות הארץ השאיר נבוזראדן רב-טבחים לכרמים וליגבים

52:17 ואת-עמודי הנחשת אשר לבית-יהוה ואת-המכנות ואת-ים הנחשת אשר בבית-יהוה שברו כשדים וישאו את-כל-נחשתם בבלה

52:18 ואת-הסרות ואת-היעים ואת-המזמרות ואת-המזרקת ואת-הכפות ואת כל-כלי הנחשת אשר-ישרתו בהם לקחו

52:19 ואת-הספים ואת-המחתות ואת-המזרקות ואת-הסירות ואת-המנרות ואת-הכפות ואת-המנקיות אשר זהב זהב ואשר-כסף כסף לקח רב-טבחים

52:20 העמודים שנים הים אחד והבקר שנים-עשר נחשת אשר-תחת המכנות אשר עשה המלך שלמה לבית יהוה לא-היה משקל לנחשתם כל-הכלים האלה

52:21 והעמודים שמנה עשרה אמה קומה העמד האחד וחוט שתים-עשרה אמה יסבנו ועביו ארבע אצבעות נבוב

52:22 וכתרת עליו נחשת וקומת הכתרת האחת חמש אמות ושבכה ורמונים על-הכותרת סביב הכל נחשת וכאלה לעמוד השני ורמונים

52:23 ויהיו הרמנים תשעים וששה רוחה כל-הרמונים מאה על-השבכה סביב

52:24 ויקח רב-טבחים את-שריה כהן הראש ואת-צפניה כהן המשנה ואת-שלשת שמרי הסף

52:25 ומן-העיר לקח סריס אחד אשר-היה פקיד על-אנשי המלחמה ושבעה אנשים מראי פני-המלך אשר נמצאו בעיר ואת ספר שר הצבא המצבא את-עם הארץ וששים איש מעם הארץ הנמצאים בתוך העיר

52:26 ויקח אותם נבוזראדן רב-טבחים וילך אותם אל-מלך בבל רבלתה

52:27 ויכה אותם מלך בבל וימתם ברבלה בארץ חמת ויגל יהודה מעל אדמתו

52:28 זה העם אשר הגלה נבוכדראצר בשנת-שבע יהודים שלשת אלפים ועשרים ושלשה

52:29 בשנת שמונה עשרה לנבוכדראצר מירושלם נפש שמנה מאות שלשים ושנים

52:30 בשנת שלש ועשרים לנבוכדראצר הגלה נבוזראדן רב-טבחים יהודים נפש שבע מאות ארבעים וחמשה כל-נפש ארבעת אלפים ושש מאות

52:31 ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכן מלך-יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש נשא אויל מרדך מלך בבל בשנת מלכתו את-ראש יהויכין מלך-יהודה ויצא אותו מבית הכליא

52:32 וידבר אתו טבות ויתן את-כסאו ממעל לכסא מלכים אשר אתו בבבל

52:33 ושנה את בגדי כלאו ואכל לחם לפניו תמיד כל-ימי חיו

52:34 וארחתו ארחת תמיד נתנה-לו מאת מלך-בבל דבר-יום ביומו עד-יום מותו כל ימי חייו